מחקר הדטרנזישן הוא תחום צומח. העלייה המהירה באבחוני דיספוריה מגדרית בעשר השנים האחרונות—במיוחד בקרב נערות—הולידה אוכלוסייה גדלה והולכת של מדטרנזישנרים, אם כי איסוף נתונים נותר מאתגר בשל שיעורי מעקב נמוכים, פילוג אידאולוגי ומגבלות מתודולוגיות.
תחלואה פסיכיאטרית בקרב מתבגרים ובוגרים צעירים שפנו לשירותי זהות מגדר מותאמים בפינלנד בשנים 1996–2019: מחקר רישום(2026)
Ruuska et al.
mental healthcohort studytransition outcomesdiagnostic trends
מחקר קוהורט ארצי פיני של 2,083 פרטים מתחת לגיל 23 שהופנו ממין (1996-2019) בהשוואה ל-16,643 בקרים מותאמים. מתבגרים שהופנו ממין הראו שכיחות פסיכיאטרית גבוהה משמעותית מהבקרים הן לפני (45.7% לעומת 15.0%) והן ≥2 שנים לאחר ההפניה (61.7% לעומת 14.6%). אלה שהופנו אחרי 2010 היו להם צרכים פסיכיאטריים גדולים יותר מקהילות קודמות. בקרב מתבגרים שעברו שינוי מגדר רפואי, שכיחות פסיכיאטרית עלתה באופן ניכר במהלך המעקב – עלייה מ-9.8% ל-60.7% בשינוי מגדר מנקבה ומ-21.6% ל-54.5% בשינוי מגדר מזכר. לאחר התאמה לטיפול פסיכיאטרי קודם, לכל המתבגרים שהופנו ממין היו סיכונים מוגברים דומים לשכיחות פסיכיאטרית, עם יחסי סיכון גבוהים פי שלושה בערך מהבקרים הנשיים ופי חמישה מהבקרים הגבריים. מסיק ששכיחות פסיכיאטרית חמורה נפוצה בקרב מתבגרים שהופנו ממין, נראית שכיחה יותר באלה שהופנו לאחר העלייה האחרונה בהפניות, וצרכים פסיכיאטריים לא פוחתים לאחר שינוי מגדר רפואי.
onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/apa.70533Key Findings
- Far higher psychiatric morbidity: Gender-referred adolescents were about three times more likely to have received specialist psychiatric treatment before referral compared to matched controls, and this gap widened after referral.
- Post-2010 surge linked to greater needs: Youth referred after 2010 showed roughly double the pre-referral psychiatric morbidity of the earlier cohort, suggesting increasingly complex cases.
- Psychiatric needs increased after medical transition: Among those who underwent medical gender reassignment, the proportion needing specialist psychiatric care rose sharply during follow-up—especially among those receiving feminising treatment (from ~10% to ~61%).
- Risk remains elevated even after accounting for prior mental health: After adjusting for pre-existing psychiatric treatment, all gender-referred groups still had a 3- to 5-fold higher risk of severe psychiatric morbidity than controls, regardless of whether they underwent medical transition.
- Clinical takeaway: The findings emphasize the need for thorough psychiatric evaluation and continuous mental health support before, during, and after any medical gender reassignment, as psychiatric needs often persist or worsen rather than resolve.
מסלולי טיפול בקרב ילדים ומתבגרים שהופנו למרכז הלאומי הנורווגי לחוסר התאמה מגדרית(2025)
Cecilie Bjertness Nyquist, Leila Torgersen, Linda W. David, Trond Haaken Diseth, Kjersti Gulbrandsen, Anne Waehre (Acta Paediatrica)
cohort studytransition outcomesdetransitionpuberty suppression
מחקר קוהורט זה בנורווגיה של 1,258 צעירים שהופנו למרכז הלאומי לחוסר התאמה מגדרית מצא ש-22% שוחררו ללא טיפול רפואי מאשר מגדר. מבין אלה שהתחילו טסטוסטרון, 18 נשים עברו דה-טרנזישן (11 בשל הפסקת זהות טרנסג'נדרית). המחקר מדגיש את שיעור ההמשכיות הגבוה ממעכבי גיל ההתבגרות להורמונים (97%), מה שמעלה חששות לגבי אפקט הצינור, ומדגיש את הצורך במעקב ארוך טווח בהתחשב במסלולי טיפול שונים כולל דה-טרנזישן.
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39648282/Key Findings
- Among 1,258 children and adolescents referred to Norway's national gender clinic from 2000-2020, 62% started gender-affirming hormone treatment (GAHT) and 11% received puberty blockers (GnRHa).
- Nearly all (97%) of those who received puberty blockers went on to hormone treatment, raising questions about whether blockers allow for meaningful exploration of gender identity.
- Eighteen individuals assigned female at birth (2.3% of those on GAHT) detransitioned after testosterone treatment, with most ceasing to identify as transgender entirely.
- Because of loss to follow-up and incomplete external treatment data, the authors acknowledge their detransition figure (2.3% of those who started GAHT) may be too low. They cite a Finnish nationwide register study finding a 7.9% discontinuation rate to support the concern that their number is probably an underestimate.
- About 22% of those who attended at least one appointment were discharged without any medical treatment, most commonly due to mental health concerns.
- The study highlights significant shifts in Norwegian clinical practice over time, with declining use of puberty blockers in recent years amid growing international scrutiny of evidence for these treatments.
אפידמיולוגיה של דיספוריה מגדרית ואי-הלימה מגדרית בילדים וצעירים המבקרים בשירותי בריאות ראשוניים באנגליה: מחקר עוקבה רטרוספקטיבי(2025)
Jarvis et al.
mental healthcohort studydiagnostic trends
מחקר גדול זה של רשומות טיפול ראשוני באנגליה מצא עלייה של פי 50 (5000%) בדיספוריה מגדרית/אי-הלימה מגדרית מתועדת בקרב ילדים וצעירים בגילאי 0-18 בין 2011 ל-2021. השכיחות עלתה מ-0.16 ל-8.3 לכל 10,000 איש, עם עלייה הבולטת ביותר בנשים שנרשמו בלידה לאחר 2014. המחקר מצא גם שיעורים גבוהים של מצבי בריאות נפשית משותפים - ל-52.7% היו רשומות של חרדה, דיכאון או פגיעה עצמית. התערבויות רפואיות היו יחסית לא נפוצות, עם 4.7% שקיבלו חוסמי התבגרות ו-8.0% שקיבלו הורמונים חוצי מין. המחברים מציינים את הצורך הדחוף בתמיכה טובה יותר בבריאות הנפש עבור אוכלוסייה זו.
pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC12320607/Key Findings
- A 50-fold increase in recorded diagnoses
- Between 2011 and 2021, the recorded prevalence of gender dysphoria/incongruence in English primary care rose from roughly 1 in 60,000 to about 1 in 1,200 among 17–18 year olds.
- The rise is driven mainly by recorded females
- After 2014, incidence increased far more rapidly in females than males; by 2021, prevalence was approximately twice as high in females, reversing historical patterns.
- Mental health co-conditions are very common
- Over half (52.7%) of affected children and young people had a record of anxiety, depression, or self-harm—substantially higher than matched youth with autism or eating disorders, especially for depression and self-harm.
- Medical hormone treatment remains rare in primary care records
- Only 4.7% received puberty-suppressing hormones and 8.0% received masculinising/feminising hormones, likely reflecting long specialist waiting times and under-recording of treatments initiated elsewhere.
- Strongly age-linked, but not deprivation-linked
- Cases were rarely recorded before age 11 and peaked at ages 17–18; there was no consistent association between prevalence and neighbourhood deprivation levels.
חוסמי התבגרות לדיספוריה מגדרית בקרב צעירים: סקירה שיטתית ומטא-אנליזה(2025)
Anna Miroshnychenko, Yetiani Roldan, Sara Ibrahim, Chan Kulatunga-Moruzi, Steven Montante, Rachel Couban, Gordon Guyatt, Romina Brignardello-Petersen (Archives of Disease in Childhood)
mental healthcohort studypuberty suppressionmedical ethicsgender dysphoria
סקירה שיטתית ומטא-אנליזה זו מ-Archives of Disease in Childhood בחנה 10 מחקרים על חוסמי התבגרות לצעירים עם דיספוריה מגדרית. המחברים מצאו "אי-ודאות משמעותית לגבי ההשפעות של חוסמי התבגרות" עם ראיות של "ודאות נמוכה מאוד" לתוצאות כולל תפקוד גלובלי, דיכאון וצפיפות מינרלים בעצם. מחקרים תצפיתיים השוואתיים סיפקו ראיות של ודאות נמוכה מאוד, ומחקרים לפני ואחרי גם הראו ודאות נמוכה מאוד. המחברים מסיקים כי "נדרשים מחקרים פרוספקטיביים מתודולוגיים קפדניים" לפני שניתן יהיה להמליץ על התערבויות אלו בביטחון.
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39855724/Key Findings
- The evidence for puberty blockers' effects on youth with gender dysphoria is mostly 'very low certainty' across all measured outcomes, meaning we cannot reliably conclude whether they help or harm.
- Only 10 studies met inclusion criteria, with no randomized controlled trials found; most studies had serious methodological flaws like missing data and lack of proper comparison groups.
- Potential mental health benefits (improved global function, reduced depression and gender dysphoria) were suggested but remain highly uncertain due to weak study designs. Another study (Olson-Kennedy et al., 2025) shows that depression got worse.
- Bone mineral density at the hip, spine, and femoral neck appeared lower after puberty blocker use, though this finding also carries very low certainty.
- The authors call for methodologically rigorous prospective studies and possibly randomized controlled trials to better understand both short-term and long-term effects of this intervention.
טיפול הורמונלי מאשר מגדר עבור אנשים עם דיספוריה מגדרית מתחת לגיל 26: סקירה שיטתית ומטא-אנליזה(2025)
Anna Miroshnychenko, Sara Ibrahim, Yetiani Roldan, Chan Kulatunga-Moruzi, Steven Montante, Rachel Couban, Gordon Guyatt, Romina Brignardello-Petersen (Archives of Disease in Childhood)
mental healthcohort studypuberty suppressionmedical ethicsgender dysphoriasystematic reviewmeta-analysis
סקירה שיטתית מקיפה זו ומטא-אנליזה העריכו 24 מחקרים על טיפול הורמונלי מאשר מגדר (GAHT) עבור אנשים מתחת לגיל 26. הסקירה מצאה בעיקר ראיות ברמת "ודאות נמוכה מאוד" לגבי דיספוריה מגדרית, תפקוד גלובלי ודיכאון. בעוד שמחקר אחד הציע סיכויים נמוכים יותר לדיכאון (OR 0.73), זה דורג כראיות ברמת ודאות נמוכה. המחברים הסיקו: "יש אי ודאות ניכרת לגבי ההשפעות של GAHT ואנחנו לא יכולים לשלול את האפשרות של תועלת או נזק. נדרשים מחקרים פרוספקטיביים מחמירים מתודולוגית כדי לייצר ראיות ברמת ודאות גבוהה יותר."
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39855725/Key Findings
- The evidence for most effects of gender affirming hormone therapy (GAHT) in young people under 26 is very low certainty, meaning we cannot confidently determine benefits or harms.
- Only one study found low certainty evidence that depression may be lower in those who received GAHT compared to those who did not.
- Cardiovascular events were the only outcomes with higher certainty evidence: about 4% of natal females experienced cardiovascular events 7-109 months after GAHT (high certainty), and about 0.2% at 26 months (moderate certainty).
- All 24 included studies had serious methodological limitations, including failure to adjust for important confounders like mental health conditions, missing data, and participants receiving other treatments.
- The authors conclude that better designed prospective studies are urgently needed to understand the true effects of GAHT on gender dysphoria, mental health, bone density, and other outcomes.
האם אנחנו רוצים לדעת?(2025)
D'Angelo, R. (The International Journal of Psychoanalysis)
detransitiontraumagender exploratory therapycountertransferencemedical ethics
מאמר זה טוען כי הבסיס הראייתי החלש וההשלכות העמוקות של התערבויות מאשרות מגדר עבור צעירים דורשים חקירה פסיכואנליטית רגישה. הוא מבקר כיצד מגמות חברתיות-פוליטיות ממסגרות חקירה עמוקה של הסיבות שבגללן צעירים מחפשים מעבר רפואי כ'אסור' או כטיפול המרה. המחבר מציין כי קלינאים המונעים פוליטית מייצגים בצורה שגויה את אלה החוקרים את משמעות הזיהוי הטרנסי, ממזערים את הבסיס הראייתי החלש ואת הסיכונים החמורים תוך הסתרת הכאב הנפשי מתחת לדיספוריה מגדרית.
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39327914/Key Findings
- Trauma can hide behind a fixed trans narrative. In the case of Elly, a history of maternal abuse and emotional neglect only emerged after 18 months of analytic work, revealing her gender dysphoria was deeply entangled with unprocessed psychic pain that brief clinic assessments would never have uncovered.
- The medical evidence base is shaky. Systematic reviews from the UK (Cass Review), Sweden, Finland and Germany consistently find that evidence for the benefits of puberty blockers and cross-sex hormones in youth is of very low quality, while serious physical harms—including cardiovascular risks and infertility—are well established.
- There is a "prohibition on knowing" at every level. Patients like Elly fiercely defend against exploration of their gendered experience, and this individual resistance is reinforced by a socio-political climate that frames any questioning of trans identity as transphobic or a form of conversion therapy.
- Advocacy within psychoanalysis is misrepresenting exploratory work. Prominent analysts who promote medical affirmation are, in D'Angelo's view, distorting the intent of clinicians who ask "why," erasing the suffering of detransitioners, and abandoning the analytic mandate to understand unconscious meaning.
- The profession may be over-correcting for its past. The analytic community's defensive rush to affirm medical transition may be driven by unconscious guilt over its history of pathologising homosexuality, coupled with clinicians avoiding the dread and helplessness that arise when sitting with a young person pursuing irreversible body modification.
סיפורים של מבוגרים שנרשמו כנשים בלידה שהתחילו מעבר רפואי ולאחר מכן עברו דטרנזישן(2025)
Jane Lomax, Catherine Butler (Archives of Sexual Behavior)
mental healthdetransitionnarrative analysisgender dysphoriaqualitative researchautism
מחקר איכותני של שש נשים בריטיות (בגילאים 21-32) שעברו דטרנזישן לאחר התערבויות רפואיות. ארבעה נושאים נרטיביים עלו: מגבלות המעבר הרפואי בפתרון דיספוריה, חששות בריאותיים ארוכי טווח לגבי טסטוסטרון, אתגרים חברתיים של חיים כגברים ודטרנזישן כתהליך מתמשך. המשתתפות דיווחו על צרכים תמיכתיים שלא מולאו והדגישו את החשיבות של ציפיות ריאליות מתוצאות המעבר.
link.springer.com/article/10.1007/s10508-025-03083-9#ref-CR61Key Findings
- Medical transition had limits: Participants found that hormones and surgery did not fully resolve their gender dysphoria or underlying mental health struggles, with some experiencing intensified distress or 'reverse dysphoria' after physical changes.
- Long-term health concerns drove decisions: Anxiety about unknown long-term effects of testosterone on female bodies—such as cardiovascular risks, uterine atrophy, and infertility—contributed to detransition, with participants feeling inadequately informed beforehand.
- Social belonging shifted over time: Many discovered they felt more authentic connecting with women and lesbian communities rather than living as men, with some realizing narrow stereotypes of womanhood had influenced their initial decision to transition.
- Detransition is complex and ongoing: The process involved grief, guilt, and practical challenges like navigating a masculinized appearance, with most finding alternative ways to manage distress rather than through medical intervention.
- Support systems are largely inadequate: Participants reported unmet needs from healthcare providers and therapists, often turning to online detransition communities for information, practical guidance, and emotional support instead.
דיספוריה מגדרית ודה-טרנזישן במבוגרים: ניתוח של תשעה מטופלים ממרפאת זהות מגדרית בפינלנד(2025)
Kaisa Kettula, Niina Puustinen, Lotta Tynkkynen, Liisa Lempinen, Katinka Tuisku (Archives of Sexual Behavior)
mental healthcohort studydetransitiontraumamedical ethicsgender dysphoria
מחקר פיני זה של תשעה אנשים שעברו דה-טרנזישן (7 נשים, 2 גברים) מצא שכולם דיווחו שהמעבר הראשוני שלהם לא נבע מזהות טרנסג'נדרית אמיתית, אלא מלחצים פסיכולוגיים לא פתורים כולל טראומת ילדות, התעללות מינית, הפרעות אכילה ותסמינים של הפרעת אישיות גבולית. לכל שבע הנשים היה 'חרטה גדולה' עם זמן חרטה ממוצע של 7 שנים. בדיעבד, המטופלים זיהו שהצורך במעבר נבע מאתגרי התבגרות ובעיות התקשרות, לא מדיספוריה מגדרית. המחקר מדגיש את החשיבות הקריטית של הערכה פסיכולוגית יסודית לפני התערבות רפואית.
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40394447/Key Findings
- This study of nine Finnish adults who detransitioned found that most (seven of nine) experienced 'major regret' and sought to reverse their gender-affirming treatments, with an average of seven years passing before regret emerged.
- The detransitioners had very high rates of psychiatric conditions, including mood disorders (89%), anxiety disorders (78%), borderline personality disorder (56%), eating disorders or symptoms (78%), and childhood trauma or sexual abuse affecting nearly all patients.
- Patients retrospectively reported that their original desire to transition stemmed not from true transgender identity, but from factors like trauma, misogyny, dissociative disorders, difficult life circumstances, or confusion about sexuality.
- The clinic made several practice changes in response, including removing referral requirements for detransitioners, increasing psychiatric collaboration, offering psychotherapy, and emphasizing professional neutrality rather than affirmation.
- The authors stress that thorough psychological evaluation—especially for trauma, dissociation, and attachment issues—should precede irreversible interventions to reduce adverse outcomes.
השפעת חוסמי התבגרות והזדקנות על מצבי תאי האשכים ותפקודם(2024)
Murugesh et al
puberty supressioninfertility
ניתוח של בנים הנוטלים חוסמי התבגרות, המציג נזק מתמשך לתאי גזע ספרמטוגוניאליים, המרמז על פוריות בלתי הפיכה גם לאחר הפסקת הטיפול.
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38585884/Key Findings
- Widespread use, limited data — 100% of gender dysphoria patients in this pediatric biorepository were on puberty blockers, yet long-term effects on testicular development remain poorly understood.
- Physical atrophy observed — Histology revealed mild-to-severe seminiferous tubule atrophy in PB-treated children, with some patients showing fully atrophied glands and microlithiasis.
- Developmental block at stem cell stage — Single-cell analysis showed >90% of germ cells in PB-treated juveniles were arrested at the spermatogonial stage, failing to progress toward meiosis.
- Machine learning flags "prepubertal" profile — Models trained on normal developmental data classified PB-treated patients as prepubertal across all cell types, suggesting incomplete or absent maturation of the testicular niche.
- Reversibility questioned — The combination of gland atrophy, abnormal cell proportions, and persistently immature gene expression signatures raises concerns about whether complete reproductive recovery is guaranteed after discontinuing puberty blockers.
סיכון להתאבדות ופגיעה עצמית לאחר ניתצור מגדרי(2024)
John J. Straub, Krishna K. Paul, Lauren G. Bothwell, Sterling J. Deshazo, Georgiy Golovko, Michael S. Miller, Dietrich V. Jehle (Cureus)
mental healthcohort studydiagnostic trendstraumamedical ethicsgender dysphoriasurgeries
מחקר רטרוספקטיבי שעשה שימוש במאגר TriNetX (56 ארגוניי בריאות בארה"ב, מעל 90 מיליון מטופלים) בחן את סיכון ההתאבדות וההזיקה העצמית לאחר ניתול אישור מגדרי. המחלה השווה 1,501 מבוגרים שעברו ניתול אישור מגדרי וביקורי חירום מול קבוצות ביקורת. ממצאים מרכזיים: מי שעבר ניתוח אישור מגדרי היו בסיכון גבוה פי 12.12 לנסות להתאבד בהשוואה למי שלא עבר ניתוח (3.47% לעומת 0.29%); בהשוואה לקבוצת ביקורת של קשירת חצוצרה/וסקטומיה, הסיכון היה גבוה פי 5.03 לפני התאמת נטיות ופי 4.71 לאחר ההתאמה (3.50% לעומת 0.74%); התוצאות היו עקביות גם כאשר השתמשו בקבוצת ביקורת של דלקת גרון. המחקר מסכם שמטופלים שעברו ניתוח אישור מגדרי מראים סיכון התאבדות מוגבר בצור ניכר, ומדגיש את הצורך בתמיכה פסיכיאטרית מקיפה לאחר ההליך.
pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC11063965/Key Findings
- Patients who underwent gender-affirming surgery had a 12.12 times higher risk of suicide attempts compared to general emergency department patients, and a 4.71 times higher risk compared to patients who had tubal ligation or vasectomy procedures.
- The study found significantly elevated risks across all measured outcomes: suicide attempts, death, self-harm, and PTSD—persisting even after propensity matching for age, race, ethnicity, and sex.
- PTSD risk was notably elevated, with a 7.76-fold increase compared to general emergency patients and 3.23-fold increase after matching with surgical controls, suggesting pre-operative trauma and post-operative challenges both play important roles.
- The large-scale retrospective study used real-world data from over 90 million patients across 56 U.S. healthcare organizations over a 20-year period, making it one of the largest studies of its kind.
- The authors emphasize that their findings show association rather than causation, and conclude that comprehensive psychiatric support and mental health care are essential in the years following gender-affirming surgery.
סקירת קאס(2024)
Hilary Cass (The Cass Review)
mental healthtransition outcomespuberty suppressionmedical ethicsgender dysphoriaautismsystematic review
סקירה שיטתית עצמאית שהוזמנה על ידי NHS England בבריטניה, המעריכה למעלה מ-100 מחקרים על שירותי זהות מגדרית לצעירים מתחת לגיל 18. היא מייצגת ביקורת ברמה גבוהה על מודלים של טיפול מאשר, תוך הדגשת פגמים מתודולוגיים במחקר הקיים. היא הסיקה שהראיות לחוסמי התבגרות והורמונים חוצי מין הן 'חלשות באופן יוצא דופן' או באיכות נמוכה, חסרות ניסויים אקראיים, עם סיכונים כמו אובדן צפיפות עצם ותועלות לא ודאיות לבריאות הנפש.
https://segm.org/Final-Cass-Report-2024-NHS-Response-SummaryKey Findings
- The review emphasizes evidence-based, holistic care for gender-questioning youth rather than a social justice model, calling for individualized assessments that screen for co-occurring conditions like autism and mental health issues.
- The evidence base for medical interventions—particularly puberty blockers and hormones—was found to be weak, prompting recommendations for a full research program and extreme caution, especially for hormones starting at age 16.
- A nominated medical practitioner should take overall clinical responsibility for patient safety, and every case for medical treatment must be reviewed by a national multidisciplinary team.
- Social transition decisions for pre-pubertal children should involve early consultation with experienced clinical professionals, reflecting a more cautious approach than previously standard.
- All children being considered for medical pathways must be offered fertility counseling and preservation before starting treatment.
שכיחות דה-טרנזיציה בקרב אנשים המבקשים טיפולים הורמונליים לאישור מגדר: סקירה שיטתית(2024)
Eva Feigerlova (Journal of Sexual Medicine)
cohort studydetransitionpuberty suppressiongender exploratory therapymedical ethicsgender dysphoriasystematic review
סקירה שיטתית זו בכתב העת Journal of Sexual Medicine בחנה את המחקר הקיים על שיעורי דה-טרנזיציה בקרב אנשים שביקשו או התחילו טיפולים הורמונליים לאישור מגדר. הסקירה מצאה פערים משמעותיים בספרות וזיהתה מקורות פוטנציאליים להטיה במערכי נתונים שונים. המחבר מציין כי למרות עדויות אחרונות המצביעות על יתרונות של הליכים לאישור מגדר, דרישות מתעוררות לדה-טרנזיציה ודיווחים על חרטה מצביעים על פערים קריטיים בידע. הסקירה מדגישה את הצורך במחקרי מעקב ארוכי טווח טובים יותר כדי להבין את השכיחות האמיתית של דה-טרנזיציה ואת הסיבות הבסיסיות שלה.
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39724926/Key Findings
- Detransition rates are relatively low: shifts in treatment requests before any medication ranged from 0.8-7.4%, puberty blocker (GnRHa) discontinuation from 1-7.6%, and hormone therapy (GAHT) discontinuation from 1.6-9.8%.
- The 15 included studies were highly heterogeneous and generally low quality—most were retrospective, had insufficient follow-up times, used inconsistent definitions of detransition, and failed to account for confounding factors like social or financial pressures.
- Reasons for stopping treatment varied widely and were not limited to identity changes; they included side effects, financial barriers, social issues, treatment goals being met, and poor compliance, making it difficult to isolate true identity-based detransition.
- There is no standardized definition of detransition across studies, with some counting anyone who stopped identifying as transgender regardless of medical steps taken, while others required actual hormone discontinuation with intent to revert to birth-assigned gender.
- The authors conclude that detransition remains insufficiently studied and call for well-designed long-term prospective research with consistent measurement tools, adequate follow-up, and control for confounding variables to better inform healthcare providers and policymakers.
מהי מטרת הטיפול 'המאשר מגדר' בילדים?(2024)
Gorin, M.
mental healthpuberty suppressionmedical ethicsgender dysphoriasystematic reviewautonomygender-affirming care
פורסם בדו"ח מרכז הייסטינגס, ניתוח ביואתי זה מבקר את המעבר מהצדקות מבוססות ראיות לטיפול בילדים המאשר מגדר לטיעונים "מבוססי אוטונומיה" הפונים ל"יעדי התגלמות". המחבר טוען כי סקירות שיטתיות אחרונות הגיעו למסקנה כי הראיות המדעיות אינן ודאיות, מה שגורם לחלק לזנוח את שיפור הבריאות כמטרה ובמקום זאת להצדיק התערבויות באמצעות האוטונומיה של המטופל. גורין מסיק כי טיעונים אלה המבוססים על אוטונומיה אינם מבינים את מקומה של האוטונומיה בקבלת החלטות קליניות ובכך מסכנים את המטופלים בנזק רפואי.
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38842886/Key Findings
- Current U.S. clinical guidelines endorse puberty blockers, cross-sex hormones, and surgery for youth gender dysphoria, but international bodies in England, Sweden, and Finland have pulled back after systematic reviews found weak evidence of medical benefits.
- The Dutch protocol—the original research basis for pediatric medical transition—had significant methodological flaws, including no control group, confounded measurement of gender dysphoria, and a population very different from today's patients.
- Some bioethicists argue youth should have a right to transition-related interventions based on 'embodiment goals' and autonomy alone, without requiring evidence of mental health benefits or even a diagnosis.
- The author argues this autonomy-based view contradicts medicine's core principle of nonmaleficence: patient desire for body modification is not sufficient justification for risky medical interventions without evidence of health benefits.
- International discrepancies in treatment guidelines stem partly from different standards of evidence assessment (systematic reviews vs. narrative reviews) and partly from deeper value disagreements about whether medicine's aim is health improvement or fulfilling patient identity goals.
שיעור הדה-טרנזישן אינו ידוע(2023)
J. Cohn (Archives of Sexual Behavior)
detransitionpuberty suppressionmedical ethicsgender dysphoriasystematic reviewsurgeriesgender-affirming care
מאמר זה טוען כי השיעורים האמיתיים של דה-טרנזישן, הפסקה וחרטה אינם ידועים בשל פגמים משמעותיים במחקר הקיים. הוא מבקר מחקרים שצוטטו רבות על בעיות כמו תקופות מעקב קצרות (מכיוון שחרטה יכולה להופיע לאחר שנים), שיעורי אובדן מעקב גבוהים ושימוש בדגימות שאינן משקפות את הגידול האחרון במקרים בקרב מתבגרים. המחבר מסיק כי טענות על שיעורי חרטה נמוכים מאוד אינן אמינות וכי אי הוודאות הזו היא קריטית להסכמה מודעת.
link.springer.com/article/10.1007/s10508-023-02623-5Key Findings
- The true rates of detransition, regret, and discontinuation of gender-affirming medical interventions are unknown, despite frequent claims that they are very low (0.3-0.6%).
- Existing studies on regret and detransition suffer from serious methodological flaws: too-short follow-up periods, high loss to follow-up, inadequate measurement instruments, and samples that don't represent today's patient population.
- Observed times to regret or detransition are often long—averaging 3-10+ years—meaning studies with short follow-up periods systematically underestimate true rates.
- The current evidence base for medical interventions for gender dysphoria is of 'low' to 'very low' quality, with no randomized controlled trials comparable to those standard in other fields like depression treatment.
- Young people and families considering medical intervention should be informed that reliable data on risks like regret and detransition are unavailable, as this uncertainty is essential for truly informed consent.
שינויים בבקשות רפואיות הקשורות למגדר בקרב מתבגרים טרנסג'נדרים ומגווני מגדר(2023)
Ariel Cohen, Veronica Gomez-Lobo, Laura Willing, David Call, Lauren F. Damle, Lawrence J. D'Angelo, Amber Song, John F. Strang,
transition outcomespuberty suppressiongender dysphoriaqualitative researchautismgender-affirming caremixed-methods
מחקר זה של 68 מתבגרים במרפאת מגדר (47% אוטיסטים) מצא כי כמעט שליש (29%) שינו את בקשתם למעבר רפואי. שינויים היו נפוצים יותר בקרב צעירים לא בינאריים ונחשבו לחלק 'לא נדיר' מתהליך ההבחנה המגדרית. הדפוס הנפוץ ביותר היה ביטול בקשה ולאחר מכן חידושה.
https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S1054139X22007194Key Findings
- Nearly one-third (29%) of gender-diverse youth in the study shifted their requests for gender-affirming hormones or surgery over time, suggesting such changes are not uncommon during adolescent gender exploration.
- Nonbinary youth were significantly more likely to experience shifts in medical requests compared to binary transgender youth, though no differences were found by age, autism status, or sex assigned at birth.
- The most common pattern (45% of those with shifts) involved youth making a request, withdrawing it, and later re-requesting treatment—indicating that stepping back from medical requests is often temporary rather than final.
- Most shifts (85%) occurred before any treatment began, and only one participant in the entire study expressed regret after starting treatment, consistent with prior research that regret is rare.
- Key reasons for shifts fell into two main themes: ongoing gender discovery (wanting more time, exploring identity) and interpersonal influences (lack of support, coming-out worries, peer pressure), with mental health clinicians playing a valuable role in supporting youth through this non-linear process.
הפסקת מעבר מגדרי וחדלות אצל צעירים שהזדהו בעבר כטרנסג'נדרים(2023)
Sasha Ayad, Lisa Marchiano, Kenneth J. Zucker (Archives of Sexual Behavior)
mental healthtransition outcomesdetransitiontraumagender dysphoriaqualitative researchrapid-onset gender dysphoria
מחקר סקר שכלל 78 צעירים אמריקאים (גילאי 18-33) שזיהו עצמם בעבר כטרנסג'נדרים והפסיקו להזדהות ככאלה לפחות שישה חודשים קודם לכן. המחקר מצא שרוב המשתתפים (83%) נווטו צעדים של מעבר חברתי ו-68% נקטו צעדים רפואיים. ממצאים מרכזיים: פחות מ-17% עמדו בקריטריוני DSM-5 לדיספוריית מגדר בילדות, בעוד 53% סברו שדיספוריית מגדר מהירה חלה עליהם; 91% היו נקבות מלידה; המשתתפים דיווחו על שיעורים גבוהים של אבחונים פסיכיאטריים טרם הזדהות טרנסית; הבריאות הנפשית השתפרה באופן דרמטי לאחר הפסקת ההזדהות, עם ירידה בהתנהגות אוטוטית ובדיספוריית מגדר; הסיבה הנפוצה ביותר להזדהות טרנסית ראשונית הייתה בלבול בין בעיות נפש או תגובות לטראומה לבין דיספוריית מגדר; סיבות להפסקת ההזדהות שיקפו שינויים פנימיים ולא לחצים חיצוניים. המחשר מציע שהפסקת הזדהות טרנסית אפשרית ומועילה עבור חלק מהאנשים.
pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC10794437/Key Findings
- The vast majority of participants (91%) were natal females, and most reported that their psychological health improved dramatically after detransition, with large decreases in self-harm and gender dysphoria and increases in well-being.
- Fewer than 17% of participants met diagnostic criteria for childhood gender dysphoria, while 53% believed 'rapid-onset gender dysphoria' applied to them—suggesting many developed gender dysphoria suddenly during or after puberty without prior history.
- Participants had very high rates of psychiatric diagnoses (95% had at least one lifetime diagnosis) and self-harm (79%), with most mental health issues predating their transgender identification.
- The most common reason for initial trans-identification was confusing mental health issues or trauma reactions for gender dysphoria; reasons for detransition were primarily internal (own thought processes, realizing causes were more complicated) rather than external pressures like family or discrimination.
- Most participants (68%) had taken medical transition steps including hormones, and 28% had undergone surgery, yet the majority felt inadequately informed about risks and alternatives during the informed consent process.
נזק יאטרוגני ברפואת מגדר(2023)
Sarah C. J. Jorgensen (Journal of Sex & Marital Therapy)
mental healthdetransitiontraumamedical ethicsgender dysphoriagender-affirming careiatrogenic harm
פרשנות זו טוענת כי 'מודל האישור המגדרי' גורם לנזק יאטרוגני, כפי שמעיד מספר הולך וגדל של צעירים שחוזרים בהם מהמעבר המגדרי. המחבר מבקר את המודל על הערכה פסיכולוגית לא מספקת, הקטנה של סיכונים רפואיים והסתמכות על ראיות חלשות. הוא קורא להכיר באלה שחוזרים בהם כשורדים של נזק רפואי ומעודד דיון פתוח ומחקר על ההשפעות ארוכות הטווח של מעבר מגדרי בקרב צעירים, תוך ציון כי מדינות רבות באירופה מאמצות כיום גישות זהירות יותר.
www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/0092623X.2023.2224320Key Findings
- Growing numbers of young people are detransitioning and experiencing regret over permanent physical changes, suggesting problems with the current gender-affirming care model.
- Recent studies indicate 10-30% of youth who undergo medical transition discontinue treatment within 1-4 years, yet long-term data is virtually nonexistent.
- Mental health issues, trauma, and neurodiversity are often inadequately explored before transition, with 'minority stress' frequently used to explain away complex psychological conditions.
- Major medical guidelines largely ignore detransitioners, leaving them without clinical guidance, support, or proper care for lasting hormonal and surgical effects.
- Several countries are shifting away from medical transition as first-line treatment for youth after systematic reviews found weak evidence supporting these interventions.
דיספוריה מגדרית בקרב צעירים נמצאת בעלייה – וכך גם חילוקי הדעות המקצועיים(2023)
Jennifer Block (The BMJ)
diagnostic trendsdetransitionpuberty suppressionmedical ethicsgender dysphoriasystematic reviewgender-affirming care
דוח חקר זה מדגיש את הוויכוח הבינלאומי הגובר על מעבר רפואי לקטינים. בעוד שגופים רפואיים בארה"ב תומכים ב'טיפול מאשר מגדר', מספר מדינות אירופאיות (שוודיה, פינלנד, בריטניה) קוראות לזהירות בשל ראיות באיכות נמוכה. המאמר מטיל ספק בטענה לקונצנזוס רפואי, מצביע על סקירות שיטתיות שמצאו כי הראיות לטיפולים הורמונליים במתבגרים הן באיכות 'נמוכה' או 'נמוכה מאוד' ומציין את חוסר הנתונים על תוצאות ארוכות טווח.
https://www.bmj.com/content/380/bmj.p382Key Findings
- Rising numbers of young people with gender dysphoria are seeking medical treatment, yet professional opinions are deeply divided—US medical groups broadly support 'gender-affirming care' while several European countries are restricting medical interventions for minors due to insufficient evidence.
- Major US medical organizations describe gender-affirming treatments as 'evidence-based,' but independent experts found serious methodological flaws in their guidelines, including weak evidence paired with strong recommendations and failure to conduct proper systematic reviews of treatment outcomes.
- Systematic reviews by Sweden, Finland, the UK's NICE, and Florida's health agency all concluded that evidence for puberty blockers, hormones, and surgeries in minors is inconclusive, insufficient, or of very low quality—directly contradicting claims of scientific certainty.
- The number of young people discontinuing hormone treatment may be as high as 20-30% within a few years, and 'detransitioners' are increasingly speaking out about harms from early medical interventions that they say were not truly informed consent.
- Clinical practice has shifted rapidly toward faster medicalization, with some teens receiving hormones within 12 months of their first clinic visit and mental health evaluations being de-emphasized, raising concerns about inadequate assessment of whether gender dysphoria will persist.
דטרנזישן זקוק להבנה נוספת, לא למחלוקת(2023)
Kinnon Ross MacKinnon, Pablo Expósito-Campos, W Ariel Gould (BMJ)
mental healthdetransitionmedical ethicsgender dysphoriaqualitative researchgender-affirming care
מאמר זה טוען כי דטרנזישן הוזנח על ידי חוקרים וקלינאים, מה שהוביל לצרכים רפואיים שלא נענו. המחברים קוראים למחקר חזק ולא ממוקד פוליטיקה כדי להבין את החוויות המגוונות של אלה שעוברים דטרנזישן, ומציינים שמחקרים נוכחיים מוגבלים על ידי זמני מעקב קצרים והטיית בחירה. הם מדגישים כי שיפור הטיפול במבקשי דטרנזישן הוא חלק הכרחי מטיפול מגדרי מקיף וייטיב בסופו של דבר עם כל האנשים הטרנסים על ידי מתן הבנה טובה יותר של תוצאות ארוכות טווח.
www.bmj.com/content/381/bmj-2022-073584Key Findings
- Detransition is poorly understood due to limited research and stigma, leaving people with unmet healthcare needs and no clinical guidelines for care.
- People who detransition are diverse: many are female, transitioned young, and may re-identify with their birth sex, sexual orientation, or continue identifying as trans.
- Common reasons for detransition include persistent or returning gender dysphoria, health concerns, social discrimination, identity exploration, or unresolved dysphoria despite treatment.
- Research on detransition needs major improvements: longer follow-up periods (5-10 years), using patients' preferred language, and including those lost to follow-up to avoid biased conclusions.
- Trans and detrans people share more similarities than differences; studying detransition benefits all gender-diverse individuals and strengthens comprehensive gender care for everyone.
אבל על הנקה לאחר כריתת שד להצרת חזה ודטרנזיציה(2023)
Karleen D. Gribble, Susan Bewley, Hannah G. Dahlen (Frontiers in Global Women's Health)
detransitionmedical ethicsgender dysphoriaqualitative researchsurgeriescase report
מחקר מקרה זה מתאר את חוויתה של אישה שעברה דטרנזיציה, אשר לאחר שעברה כריתת שד להצרת חזה נכנסה להריון וחוותה צער עמוק ומצוקה נפשית בשל חוסר היכולת להניק. הדוח מדגיש את חוסר ההסכמה המושכלת בנוגע לאובדן יכולת ההנקה, ההבנה הלקויה מצד ספקי שירותי הבריאות והעומס הרגשי על האם.
www.frontiersin.org/articles/10.3389/fgwh.2023.1073053/fullKey Findings
- Breastfeeding is rarely discussed in counseling or consent guidelines for chest masculinization mastectomy, despite the procedure often permanently destroying the ability to produce and deliver milk.
- A detransitioned woman experienced intense grief over her inability to breastfeed, compounded by maternity providers who dismissed her distress or misgendered her due to inadequate training on detransition.
- The most common chest masculinization surgical technique—free nipple grafting—almost certainly precludes breastfeeding, yet existing literature falsely claims outcomes cannot be predicted.
- Research on detransition rates and long-term outcomes of chest masculinization surgery is poor quality, with short follow-up periods and high loss to follow-up that may underestimate regret.
- Health providers need individualized, sex-based care for detransitioned women, including emotional support for breastfeeding grief, donor milk access, and avoidance of assumptions about gender identity.
המשך שימוש בהורמונים מאשרי מגדר בקרב מתבגרים ומבוגרים טרנסג'נדרים(2022)
Christina M. Roberts, David A. Klein, Terry A. Adirim, Natasha A. Schvey, Elizabeth Hisle-Gorman (The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism)
cohort studytransition outcomesmedical ethicsgender dysphoriagender-affirming careadolescent
מחקר זה של 952 אנשים במערכת הבריאות הצבאית של ארה"ב עקב אחר שיעורי ההמשך/הפסקה של הורמונים חוצי מין. בעוד שכ-70% המשיכו להשתמש בהורמונים למשך לפחות 4 שנים, שיעור ההפסקה (הפסקה) היה 30% - גבוה משמעותית עבור אנשים טרנסמסקולינים (35.6% הפסקה) בהשוואה לטרנספמינינים (19%). למבוגרים שהחלו הורמונים לאחר גיל 18 היה שיעור הפסקה של 35.6%. ראוי לציון כי כמעט 26% (1 מתוך 4) מאלה שהחלו כקטינים הפסיקו את הטיפול. ממצאים אלה מצביעים על כך ששיעורי ההפסקה עשויים להיות גבוהים יותר ממה שמוזכר בדרך כלל בספרות ומגלים הבדלים חשובים לפי מגדר וגיל בתחילת הטיפול.
academic.oup.com/jcem/article/107/9/e3937/6572526Key Findings
- 70% continuation rate at 4 years — roughly 3 in 10 people stopped filling hormone prescriptions within the study period.
- Transfeminine patients continued at higher rates (81%) than transmasculine patients (64%) — females seeking masculinization were 2.4 times more likely to discontinue.
- Minors had higher continuation (74%) than adults (64%) — those who started before 18 were less likely to stop.
- Socioeconomic factors showed no effect — family income, parental military rank, and whether care was officially covered didn't influence continuation rates.
- The study only tracked prescription refills, not reasons or outcomes — continuation does not indicate satisfaction, and the authors could not determine why people stopped.
צרכים ותמיכה הקשורים לדה-טרנזיציה: סקר מקוון חתך-רוחב(2022)
Elie Vandenbussche (Journal of Homosexuality)
mental healthdetransitiongender dysphoriaautismgender-affirming carecross-sectional surveysocial support
סקר מקוון זה בקרב 237 אנשים שעברו דה־טרנזיציה (92% נשים) מצא צרכים משמעותיים שלא נענו. הסיבות המרכזיות לדה־טרנזיציה כללו הבנה שהדיספוריה קשורה לבעיות אחרות (70%), חששות בריאותיים (62%), והעובדה שהטרנזיציה לא סייעה לדיספוריה (50%). הצרכים העיקריים כללו תמיכה פסיכולוגית למצבים נלווים ולתחושות חרטה, סיוע רפואי לסיבוכים, וקשר חברתי עם אנשים אחרים שעברו דה־טרנזיציה. רבים דיווחו על היעדר תמיכה, חוויות שליליות עם אנשי מקצוע במערכת הבריאות, ודחייה מצד קהילת הלהט"ב.
www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/00918369.2021.1919479Key Findings
- Detransitioners report significant unmet psychological needs, including coping with gender dysphoria, comorbid mental health conditions, feelings of regret, and internalized homophobia or sexism.
- Many detransitioners need medical support for stopping or changing hormone therapy, dealing with surgery complications, and accessing reversal procedures, but often face dismissive or uninformed healthcare providers.
- Social connection with other detransitioners is critical—87% wanted to hear others' stories and 76% wanted direct contact—yet many experience isolation and rejection from LGBT+ communities they previously belonged to.
- A large majority (70%) realized their gender dysphoria was related to other underlying issues, and half found that transition did not alleviate their dysphoria, highlighting the need for alternative treatment approaches.
- Overall support for detransitioners is severely lacking: only 18% felt they received enough support, with many reporting negative experiences with medical systems, mental health professionals, and loss of community ties.
סקירת יתרונות ספורטיביים(2022)
Pigozzi et al (BMJ Open Sport & Exercise Medicine)
medical ethicsgender identitysports medicinetestosteronefairnessinclusiontransgender athletesdifferences of sexual development
סקירת מחקרים המראים שנשים טרנסג'נדריות שומרות על יתרון של 9-31% במסת שריר, כוח והמוגלובין לאחר טיפול הורמונלי, בשל השפעות בלתי הפיכות של גיל ההתבגרות הגברי.
www.insidethegames.biz/articles/1117938/ioc-transgender-framework-criticisedKey Findings
- The 2021 IOC framework on gender identity and sex variations is criticized for prioritizing human rights perspectives over medical and scientific evidence, particularly its stance of 'no presumption of advantage' regarding testosterone levels.
- Testosterone is well-established as a performance-enhancing hormone that increases muscle mass and athletic ability, and the authors argue that high testosterone concentrations confer a baseline competitive advantage that must be recognized and mitigated.
- The framework places full responsibility for gender eligibility rules on International Federations (IFs), most of which lack the capacity, resources, and expertise to implement it effectively.
- The authors warn that implementation could lead to two undesirable extremes: either total exclusion of transgender and DSD athletes from competition, or self-identification policies that effectively eliminate meaningful eligibility rules and fair competition.
- The position statement calls for the IOC to provide clear, evidence-based standards for all sports to follow, rather than leaving individual federations to navigate this complex issue alone.
טיפול בחולים טרנסג'נדרים: גישה לשיפור איכות ברפואה כללית(2022)
Isabel Boyd, Thomas Hackett, Susan Bewley (Healthcare)
cohort studydetransitionmedical ethicsgender dysphoriagender-affirming careprimary carequality improvement
ביקורת ראשונית בבריטניה של 68 חולים טרנסג'נדרים שלא מצאה הנחיות לאומיות עקביות לניטור, מה שהוביל לטיפול תת-תקני עבור עד שני שליש מהחולים. המחקר חשף המתנה ארוכה לשירותים מיוחדים, שיעורים גבוהים של מצבי בריאות נפשית משותפים ושיעור של 20% להפסקת הורמונים, כאשר יותר ממחצית מהמפסיקים מציינים דה-טרנזישן או חרטה. המחברים קוראים לתקני טיפול ראשוני מבוססי ראיות.
www.mdpi.com/2227-9032/10/1/121Key Findings
- No UK-wide or international primary care guidelines exist for transgender healthcare, and existing guidance from gender identity clinics is often contradictory, making quality care difficult to deliver.
- Up to two-thirds of transgender patients in the audit did not receive all recommended monitoring standards, largely due to conflicting instructions between different gender identity clinics and international guidelines.
- A significant portion of patients (20%) stopped hormone therapy, with more than half of those citing regret or detransition experiences—raising concerns about current assessment and treatment approaches.
- Patients faced long waits for gender identity clinic appointments (averaging 26 months) and high rates of co-existing mental health conditions, including anxiety, depression, self-harm, and autism spectrum disorder.
- The authors call for urgent development of evidence-based, standardized primary care guidelines with measurable quality standards, and recommend this audit approach be replicated nationally to improve understanding of patient outcomes.
דטרנזיציה מגדרית: מחקר מקרה(2021)
Lisa Marchiano (Journal of Analytical Psychology)
detransitiontraumagender exploratory therapycountertransferencegender dysphoriagender-affirming carecase reportadolescent
מחקר מקרה זה של אישה צעירה שעברה דטרנזיציה מדגיש את המורכבות של התפתחות זהות מגדרית. למטופלת הייתה היסטוריה של טראומה, אוטיזם וקומורבידיות בבריאות הנפש. המחבר מדגיש את הצורך בהערכה פסיכולוגית יסודית ובגישה זהירה ומותאמת אישית לצעירים עם דיספוריה מגדרית, המאפשרת חקירת זהות ללא רפואיזציה מוקדמת.
onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/1468-5922.12711Key Findings
- A sharp global rise in adolescents identifying as transgender has been accompanied by increasing numbers of young people detransitioning, particularly natal females.
- The case study of Maya illustrates how gender dysphoria can sometimes reflect unaddressed psychological issues—such as unmetabolized grief, attachment trauma, and family dynamics—rather than a core transgender identity.
- The author critiques the gender affirmative model of care for potentially concretizing distress and foreclosing deeper psychological exploration by immediately affirming a patient's stated gender identity.
- Maya's trans identification served multiple unconscious functions: rejecting her mother, escaping feminine expectations, expressing split-off aggression, and gaining social belonging, while her detransition allowed therapeutic work on these underlying issues.
- The paper argues for psychotherapeutic approaches that maintain symbolic thinking about gender distress and help patients confront bodily and emotional reality, rather than rushing to medical interventions.
גישה לטיפול ותדירות של דה-טרנזישן בקרב קבוצה ששוחררה ממרפאה לאומית לזהות מגדרית למבוגרים בבריטניה: סקירה רטרוספקטיבית של רשימות מקרה(2021)
R. Hall, L. Mitchell, J. Sachdeva (BJPsych Open)
mental healthcohort studydetransitiontraumagender dysphoriagender-affirming careadolescent
מתוך 175 מבוגרים ששוחררו ממרפאת מגדר בבריטניה, רק 56% השלימו את המסלול המתוכנן; 59% קיבלו את כל הטיפולים הרצויים (94% הורמונים, 48% ניתוח). 22% נשרו, 19% הופנו מחדש במהירות. תנאים נוירו-התפתחותיים, קשיי ילדות, בעיות נפשיות או חומרים מתמשכים חזו תוצאות גרועות יותר. המחברים קוראים לטיפול יותר מותאם אישית ומודע לטראומה.
www.cambridge.org/core/journals/bjpsych-open/article/access-to-care-and-frequency-of-detransition-among-a-cohort-discharged-by-a-uk-national-adult-gender-identity-clinic-retrospective-casenote-review/3F5AC1315A49813922AAD76D9E28F5CBKey Findings
- Only 56% of patients completed their planned treatment pathway, with 22% disengaging from care entirely and 19% being re-referred shortly after discharge.
- Hormone therapy was accessed by 94% of those who sought it, but gender reassignment surgery rates were much lower—57% for feminizing and just 26% for masculinizing procedures.
- Four factors were independently linked to worse outcomes: neurodevelopmental disorders, adverse childhood experiences, substance misuse during treatment, and mental health concerns during treatment.
- The detransition rate of 6.9% is notably higher than previously reported UK figures, though the authors note this may still be an underestimate due to limited follow-up time.
- The study raises concerns about implementing streamlined care models uniformly, given the significant heterogeneity and complex needs of patients accessing gender identity services.
מחקר מעקב אחר בנים עם הפרעת זהות מגדרית(2021)
Devita Singh, Susan J. Bradley, Kenneth J. Zucker (Frontiers in Psychiatry)
cohort studytransition outcomesdetransitiongender dysphoriagender identity disordersexual orientationchildhooddesistancepersistence
מחקר זה מדווח על נתוני מעקב של המדגם הגדול ביותר עד כה של בנים שהופנו במרפאה עקב דיספוריה מגדרית (n=139). בילדות, הבנים הוערכו בממוצע גיל 7.49 שנים ונעקבו בממוצע גיל 20.58 שנים. מתוך 139 בנים, 17 (12.2%) סווגו כמתמידים ו-122 (87.8%) כנוטשים. הנתונים הראו שבנים שהופנו במרפאה עקב חששות לגבי זהות מגדרית היו בעלי שיעור גבוה של נטישה ושיעור גבוה של נטייה מינית דו-מינית/אנדרופילית.
www.frontiersin.org/articles/10.3389/fpsyt.2021.632784/fullKey Findings
- Of 139 boys clinic-referred for gender dysphoria in childhood, only 12.2% (17) persisted with gender dysphoria into adolescence/adulthood, while 87.8% (122) desisted.
- A large majority of boys in the study developed a biphilic/androphilic (same-sex attracted) sexual orientation: 63.6% in fantasy and 47.2% in behavior, with an additional quarter reporting no sexual behaviors.
- Boys who persisted with gender dysphoria tended to be older at childhood assessment, from lower social class backgrounds, and showed more severe gender-variant behavior in childhood compared to desisters.
- The study found no significant difference in persistence rates between boys who met full diagnostic criteria for gender identity disorder in childhood (13.6%) versus those who were subthreshold (9.8%).
- The authors note this is the largest follow-up study of its kind and discuss implications for contemporary treatment approaches, particularly the increasing practice of early social gender transition which was rare in their sample.
אנשים שטופלו בדיספוריה מגדרית עם מעבר רפואי ו/או כירורגי שלאחר מכן הפסיקו את המעבר: סקר של 100 אנשים(2021)
Lisa Littman (Archives of Sexual Behavior)
mental healthdetransitiontraumamedical ethicsgender dysphoriarapid-onset gender dysphoriasurvey
סקר זה של 100 אנשים שהפסיקו את השינוי המגדרי (69% נשים) מצא סיבות שונות להפסקת השינוי, כולל תחושת נוחות גדולה יותר עם מין הלידה שלהם (60%), חששות מסיבוכים רפואיים (49%) והבנה שהדיספוריה שלהם הייתה קשורה לבעיות אחרות כמו טראומה או מצבי בריאות הנפש (38%). באופן בולט, 23% ציינו הומופוביה או קושי לקבל משיכה לבני אותו המין כגורם. רוב (55%) חשו שההערכה הראשונית שלהם לשינוי הייתה לא מספקת, ורק 24% הודיעו לרופאים שלהם על הפסקת השינוי.
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34665380/Key Findings
- Most detransitioners (69%) were natal females, and the most common reason for detransitioning was becoming more comfortable identifying as their natal sex (60%), not external discrimination.
- A majority (55%) felt they did not receive adequate evaluation from doctors or mental health professionals before starting transition, and nearly half said counseling was overly positive about benefits while downplaying risks.
- Many participants attributed their gender dysphoria to underlying factors such as trauma, mental health conditions (38%), or internalized homophobia (23%), suggesting alternative causes were not fully explored beforehand.
- Social media and online communities played a significant role in encouraging transition, with YouTube videos (48%), blogs (46%), and Tumblr (45%) being major influences; 20% felt socially pressured to transition by friends, partners, or clinicians.
- Only 24% of detransitioners informed their clinicians that they had detransitioned, indicating that official clinic rates likely underestimate the true prevalence of this outcome.
טיפולוגיה של דטרנזישן מגדרית והשלכותיה על ספקי שירותי בריאות(2021)
Pablo Expósito-Campos (Journal of Sex & Marital Therapy)
mental healthdetransitionmedical ethicsgender dysphoriaqualitative researchautismgender-affirming care
מחקר זה מציע את הטיפולוגיה המערכתית הראשונה של חזרה ממעבר מגדרי כדי לטפל בחוסר עקבות בדרך שבה המושג הופעל על ידי קלינאים וחוקרים. הטיפולוגיה מסווגת את החזרה ממעבר מגדרי על סמך השאלה האם האנשים מפסיקים או ממשיכים להזדהות כטראנסג'נדרים לאחר הפסקת התערות הקשורות למעבר. המחבר דן בהשלכות לספקי שירותי הבריאות, תוך הדגשת הצורך בהנחיות קליניות ייעודיות לאנשים שחוזרים ממעבר מגדרי. המאמר בוחן גם אפשרויות למניעת חזרה ממעבר מגדרי, תוך הצגת האתגרים שעומדים בפני קלינאים בטיפול באנשים עם דיספוריה מגדרית. מסקנת המאמר היא שחזרה ממעבר מגדרי היא תופעה מתהווה שעדיין אינה מובנת היטב ודורשת תמיכה רפואית מיוחדת ומחקר נוסף.
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33427094/Key Findings
- The paper proposes a new typology distinguishing 'core' detransition (driven by reidentification with birth sex) from 'non-core' detransition (stopping transition while still identifying as transgender due to external pressures or health concerns).
- Healthcare providers should not rely solely on patient self-identification for clinical decisions, as identities can be fluid; comprehensive psychological assessments and differential diagnosis remain essential.
- Clinicians need to provide honest, transparent communication about the benefits, risks, and limitations of gender-affirming treatments to ensure meaningful informed consent.
- Core and non-core detransitioners have different healthcare needs, requiring tailored clinical guidelines—core detransitioners need help coping with dysphoria without medical transition, while non-core detransitioners may need support for discrimination or medical complications.
- Detransition should not be viewed as automatic 'failure' or 'regret'; clinicians must adopt non-judgmental, compassionate approaches with regular long-term follow-ups for all patients.
- Some individuals initially detransition to non-binary identities before fully reidentifying with their birth sex, suggesting non-binary identification can function as a stepping-stone rather than endpoint.
- The paper notes elevated rates of autism spectrum traits among core detransitioners, possibly linked to intense or obsessional interests around gender. This co-occurrence warrants careful clinical screening rather than automatic affirmation.
הצורך הדחוף במחקר ושירותים עבור מי שחוזרים ממין /דטרנשיונרים(2020)
Butler, C. & Hutchinson, A.
mental healthdetransitiongender dysphoriaadolescentdesistanceclinical implicationsresearch gaps
מאמר זה מדגיש את המספר הגובר של אנשים המבקשים להפסיק או לחזור ממין. המחברים טוענים כי למרות מגמה זו, קיים מחסור משמעותי במחקר, בהנחיה קלינית ובתמיכה לאוכלוסייה זו. הם מציינים כי בעוד שקיימים פרוטוקולים נרחבים למעבר, אין כאלה עבור מי שחוזרים, וקוראים לתשומת לב דחופה לצרכים הקליניים והמחקריים של קבוצה זו.
acamh.onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/camh.12361Key Findings
- Desisters and detransitioners—people who stop or reverse gender transitions—exist but are often overlooked in research and clinical care, with no established protocols to support them.
- Reported desistance rates vary dramatically (from 73% to 98% in children), but current data is unreliable due to changing diagnostic criteria, sampling biases, short follow-up periods, and a rapidly evolving patient population.
- Today's gender clinic patients differ significantly from past cohorts: there are far more adolescents, more assigned-female-at-birth patients, more non-binary individuals, more who have already socially transitioned, and more with co-occurring conditions like autism or mental health issues.
- Common factors associated with desistance include lower intensity gender dysphoria, greater body acceptance, resolution of contributing issues like homophobic bullying or family difficulties, and eventual gay or lesbian identity.
- Clinical care should be non-judgmental, view gender and sexual identity as potentially fluid, address social context and support systems, connect people to peer groups, and ensure access to medical professionals who can help reverse prior interventions when needed.