Summary
Writing in the BMJ, Kinnon MacKinnon, Pablo Expósito-Campos and W Ariel Gould argue that people who stop or reverse a gender transition have been ignored by research and care, partly because the topic has become political. Drawing on a few small studies of volunteers, they describe detransitioners as varied, but often female and young when they transitioned. Their reasons range from a change in identity and gender distress that didn't go away, to health worries and discrimination. Many have medical and mental health needs that aren't being met. The authors recommend following patients for at least 5 to 10 years and not assuming that people who drop out of studies (over 30% in some) are doing well. It is a sensible research plan, not new evidence. There was no formal search, and some claims rest on news reports or the authors' own studies.
Key findings
- זהו מאמר ניתוח ולא סקירה מלאה של המחקר: הוא מסכם כמה מחקרים מוקדמים ומעלה המלצות, בלי נתונים חדשים.
- המחקרים המצוטטים (למשל סקר מקוון של 237 אנשים שעברו דטרנזישן, 92% נקבות, ומחקר ראיונות קנדי של 28) מרמזים שרבים מאלה שעברו דטרנזישן נולדו נקבות ועברו מעבר לפני גיל 25.
- הסיבות לדטרנזישן כוללות שינוי זהות, מצוקה מגדרית שהמעבר לא תיקן, חששות בריאות גופנית או נפשית, אפליה, ומצוקה שנגרמה מהטיפול עצמו ('דיספוריה הפוכה').
- לאחר דטרנזישן, רבים מתארים מצוקה מגדרית מתמשכת, חרטה, אבל או רגשות מעורבים, אובדן תמיכה מחברי LGBTQ+, והימנעות מרופאים מחשש להישפט.
- המחברים אומרים שמעקב של 1 עד 2 שנים קצר מדי, מפני שדטרנזישן קורה בדרך כלל כמה שנים אחרי הטיפול. הם ממליצים על לפחות 5 עד 10 שנים.
- הם מזהירים שמעל 30% מהמטופלים נושרים מחלק ממחקרי הטיפול המגדרי, ושחוקרים לא צריכים להניח שאנשים אלה עדיין מזדהים כטרנס או שאין להם צרכים נוספים.
- הם ממליצים לבחור קבוצות מחקר לפי הטיפול שאנשים קיבלו ולא לפי זהותם הנוכחית, להשתמש במילים 'דטרנס' ו'דטרנזישן', ולשלב טיפול דטרנזישן לא שיפוטי בשירותי המגדר.
Abstract
Kinnon MacKinnon and colleagues call for robust, sensitive research to inform comprehensive gender care services for people who detransition
Conclusion
Rigorous and nuanced detransition research is indispensable. Investigating the experiences of people who detransition will provide a better understanding of the development of gender identity, as well as all health and psychosocial outcomes following gender care. This aligns with priorities identified by trans health experts. Unfortunately, ongoing debates and politicisation of gender care have resulted in the depiction of trans and detrans people as completely distinct groups with divergent needs and experiences, and who are doomed to conflict. However, we believe that trans and detrans people are more similar than different, and that detransition research holds value for advancing the healthcare of all those who transition, and for responsibly moving gender care research and practice forward.