למה עשיתי טרנזיציה
איבדתי את השדיים, את הפוריות ואת האפשרות להניק את ילדיי העתידיים, הכול כי רופאים אישרו את הטראומה שלי במקום לטפל בה. טרנזיציה היא לא גילוי עצמי תמים; היא נזק בלתי הפיך שנמכר כריפוי.
סקירה כללית
Mikayla Silverthorn מסבירה כיצד התעללות מינית בילדות ושנאת גברים שנבעה ממנה הובילו אותה לטרנזיציה בגיל 18. שנים של טסטוסטרון וכריתת שדיים כפולה הותירו אותה עם אובדן קבוע של פוריות ושל היכולת להניק, ולימדו אותה שכאבה נעוץ בטראומה, לא במגדר. כעת היא קוראת לטיפול עמוק יותר ולהשכלה לפני שמישהו משנה את גופו באופן בלתי הפיך.
סיכום וידאו מלא
בסרטון “למה עברתי מעבר”, מיקאילה סילברתורן מספרת כיצד שנאת גברים בילדות — שמקורה בהתעללות חוזרת ונשנית מצד נערים וגברים בוגרים — הכינה את הקרקע להחלטתה המאוחרת לעבור מעבר. מגן הילדים ואילך, היא אומרת, בנים נגעו בה שלא כהלכה, ולימדו אותה ש“כל הגברים הם חזירים מגעילים”. אמונה זו התגבשה לסירוב להיות נקבה: היא תיעבה חזיות ואיפור, גזרה את שערה קצר והרגישה הכי בטוחה כשזרים טעו וחשבו אותה לגבר. עד גיל 17, לאחר שנטשה טיפוח נשי ושכנעה את עצמה שהיא לסבית אף שמעולם לא נישקה בת, גילתה נרטיבים טרנסג'נדריים ברשת והסיקה: “נולדתי בגוף הלא נכון”. מיקאילה מתארת את הצעדים המעשיים של המעבר שלה בגיל 18: הצמדת החזה, אימוץ מראה גברי ולבסוף הזרקה שבועית של טסטוסטרון שלמדה מאוחר יותר שהוא “כנראה מחזירים מתים”. בשנים שחיה כגבר חוותה גילוי בלתי צפוי: היחס אליה “כאחד מהחבר'ה” הראה לה שגם גברים פגיעים, אדיבים ואנושיים. הדבר פירק את אמונתה הקודמת שגבריות שקולה לאכזריות. אך המחיר הפיזי הצטבר — אקנה, עור שמנוני, פוריות מופרעת והאובדן הקבוע של שדיה. כעת היא מתאבלת שלעולם לא תניק את ילדיה העתידיים, וקוראת ליכולת הזו “משהו יקר באמת” שוויתרה עליו תמורת “פרספקטיבה”. בעוד מיקאילה מתעקשת שהיא אינה מתחרטת על כל החוויה — כי היא אילצה אותה להתעמת עם הטראומה שלה ולרפא אותה — היא מזהירה את הצופים שהמסלול הרפואי הוא ברובו לא נבדק ועלול להיות מסוכן. היא מדגישה שרמות טסטוסטרון גבוהות בנקבות יכולות להוביל לציסטות בשחלות, לסרטן ולכאוס הורמונלי לכל החיים, ובכל זאת רופאים “לא יכולים אפילו להגיד לך מה קורה בגוף שלך”. בדחיית הן האיסור החוקי והן האישור ללא עוררין, היא דוגלת בחינוך יסודי, טיפול עמוק יותר ודיאלוג מכבד כדי שצעירים יבינו “למה הם באמת נרשמים”. תחינתה החותמת היא לחמלה: “אני רוצה שאנשים יוכלו לדבר משני צדי הדעה… כולנו ראויים לכבוד, כולנו ראויים לאהבה”.