למה עשיתי טרנזיציה / דטרנזיציה !!
לקחתי אסטרוגן 6 שבועות, אהבתי את העור הרך, ואז הפסקתי: 3 כדורים ביום, סיכון לאיברים לכל החיים, וההבנה המטרידה שמעולם לא שנאתי את הגוף הגברי שלי. טרנזיציה היא לא תמיד התשובה; לפעמים זו פשוט קבלה עצמית.
סקירה כללית
Frank חי שנה כאישה טרנסג׳נדרית בעידוד חברה טרנסית וקהילות מקוונות. הוא החל טיפול הורמונלי אך הפסיק אחרי שישה שבועות, כשהבין שמעולם לא הרגיש ”נולד בגוף הלא נכון” וחשש מנזק לאיברים לכל החיים. כשהוא עושה דטרנזיציה כגבר הומו, הוא אומר שהלחץ לעשות טרנזיציה הגיע יותר מהשפעות חיצוניות מאשר מצורך אותנטי משלו.
סיכום וידאו מלא
פרנק מתחיל בסיפור שמגיל חמש או שש כבר התנסה בהצגה נשית — הצמדת תוספות שיער של ברבי לשערו ולעיתים התחפשות — אף שהסתיר דחפים אלה ברובם לאחר שצחקו עליו או גערו בו. לאורך חטיבת הביניים והתיכון עדיין היה לובש בגדי המין השני עם פיאות ואיפור, ויוצר סרטונים לעצמו, אך “דיכא” את הרגשות האלה עד שחברה טרנסג'נדרית קרובה, שכבר הייתה עמוק במעבר שלה, עוררה בו הרהור מחדש. כשראה אותה מחבקת נשיות ושמע אותה מנסחת רגשות שהזדהה איתם, פרנק הסיק ש“אם אני רוצה להיות עצמי… אני צריך להיות טרנסג'נדר ולחיות את חיי כבחורה”. בעידוד אותה חברה וקהילות ברשת, החל להציג את עצמו במשרה מלאה כאישה במשך כמעט שנה בדיוק. במהלך אותה שנה פרנק שקע בשגרות היומיום של הנשיות: לבש פיאה לא נוחה אך “חמודה” שקיבל במתנה מחברו קייל, שיכלל טכניקות איפור, ונווט כיצד גברים התייחסו אליו — לפעמים בעניין, לפעמים באדישות. הוא מדגיש שהחוויה העניקה לו הערכה אמיתית ללחצים שנשים מתמודדות איתם והכרת תודה על החסד שרוב האנשים הפגינו כלפיו. אמו, שבתחילה חששה, הפתיעה אותו בתמיכה מלאה, וכך גם אביו, אשת אביו, אחיו וכמעט כל חבריו. פרנק אומר שגל הקבלה הזה לימד אותו ש“מי שאני זה בסדר”, ללא קשר למגדר, ועזר לו להפסיק לשפוט את החלקים הרכים והנשיים יותר של עצמו. נקודת המפנה הגיעה כאשר, בדחיפת אותה חברה טרנסג'נדרית, פרנק החל טיפול הורמונלי — אסטרוגן, פרוגסטרון וספירונולקטון — במשך כשישה שבועות. אף שנהנה מהשינויים הפיזיים הראשונים (“העור שלי הרגיש רך ופלאשי במיוחד”), המשטר הרגיש במהרה כמעמסה: שלוש כדורים ביום, נזק אפשרי לאיברים לטווח ארוך והסיכוי לתלות לכל החיים בתרופות. הוא הבין שמעולם לא הרגיש “נולד בגוף הלא נכון”, מעולם לא שנא את הביולוגיה הגברית שלו, ואפילו התגעגע לשפם שפעם נאלץ לגלח בעבודה בקמעונאות. שיחות עם אהובים קרובים ושאלות עצמיות קשות הובילו אותו להסיק שהמעבר “לא בא 100% ממני” אלא מהשפעות חיצוניות. בישיבה בשיעורים בקולג' הפך חרד כל כך שהיה בורח למרפסת רק כדי לנשום. לכן פרנק החליט לעשות דטרנזישן. הוא מדגיש שהוא עדיין מעריך את הכישורים האמנותיים שרכש באיפור ומתכוון להמשיך להשתמש בהם, והוא נשאר אסיר תודה על האמפתיה שרכש כלפי נשים. הוא מבהיר שהוא מאמין לחלוטין ש“אנשים טרנסג'נדרים אמיתיים קיימים”, כולל חברתו, אך סבור שיש יחידים שעשויים לפתור את מצוקתם דרך קבלה עצמית ולא מעבר רפואי. כשהוא מזדהה שוב כגבר הומו, פרנק אומר שהוא בשלום עם היותו “איפשהו באמצע” הספקטרום המגדרי ואינו חש עוד צורך לשנות את גופו כדי להרגיש אותנטי. הוא מסיים בהודיה לתומכיו, בקביעה שלכל אדם יש זכות להציג את עצמו כרצונו, ובהבטחה לסרטונים נוספים.