Prisha Mosley מדברת על תנועת הדטרנס ועל הסיפור שלה
בגיל 17 Prisha קיבלה טסטוסטרון וכריתת שדיים כפולה אחרי ביקור אחד אצל מטפל. היום היא חיה עם כאב כרוני, נשירת שיער, ניוון נרתיקי ורופאים שמסרבים לטפל בנזק. ילדים ראויים להגנה, לא לניסויים בלתי הפיכים.
סקירה כללית
Prisha Mosley מתארת כיצד טראומת ילדות, טיפוח ברשת ומערכת רפואית ”מאשרת” הובילו אותה, בגיל 17, לטסטוסטרון ולכריתת שדיים כפולה ללא הסכמת הורים. אחרי שנים של נזק בלתי הפיך וכאב כרוני, טיפול ממוקד טראומה עזר לה לעשות דטרנזיציה; כעת היא מעידה ברחבי הארץ למען חוקים שיאסרו טרנזיציה רפואית בילדים.
סיכום וידאו מלא
פרישה מוסלי, כיום קול מוביל בתנועת הדטרנזישן, מתארת ל-Carolina Journal כיצד מפל של טראומת ילדות וכפיית אידיאולוגיה ברשת הציבו אותה על דרך שהחלה בצפון קרוליינה בגיל 15 והסתיימה בנזק גופני בלתי הפיך. לאחר שעברה ממרילנד בכיתה ג', היא אומרת, ההתבגרות הגיעה מוקדם ובאלימות: תשומת לב גברית לא רצויה, תקיפה מינית בגיל 14 שהסתיימה בהיריון שאיבדה לאנורקסיה, ואם אלכוהוליסטית שצרכיה האפילו על שלה. מבודדת ובמשבר, נסחפה לפורומים פרו-אנורקסיה ופגיעה עצמית שבהם משתמשים מבוגרים יותר שהזדהו כטרנס אמרו לנערות שהן “נולדו בגוף הלא נכון” ושמעבר הוא “התרופה”. עד גיל 17 שכנעה את עצמה שאבחנותיה הפסיכיאטריות המרובות — OCD, הפרעת אישיות גבולית, דיכאון — כולן סימפטומים של אי-ההתאמה כביכול, וחיפשה מטפלת “מאשרת מגדר”. המטפלת הראשונה שמצאה — דרך מפה מקוונת של ספקים “מאשרים” — מסרה לה מכתב המלצה מוקלד מראש בביקור הראשון, למרות הפרעת האכילה המתועדת של פרישה, החיתוכים והאובדנות. אנדוקרינולוג ילדים באותו בית חולים שבו כבר קיבלה תפרים ותמיכה תזונתית החל זריקות טסטוסטרון שבועיות באותו יום, ללא הסכמת הורים. פרישה מספרת כיצד אמה, בוכה, שאלה אם זו באמת הדרך הנכונה ונאמר לה, “את רוצה בת מתה או בן חי?” הטסטוסטרון הניב אופוריה קצרת ימים — היא “עברה” כגבר תוך כמה שנים וקידמה בברכה את סוף ההטרדות ברחוב — אך גם העצים את הפגיעה העצמית שלה, מה שהוביל לאשפוזים חוזרים ובסופו של דבר לכריתת שד כפולה שבועיים לאחר אשפוז הקשור להתאבדות. הדטרנזישן הגיע רק לאחר שפרישה נכנסה לטיפול דיאלקטי התנהגותי והחלה לעבד את הטראומה הבסיסית שלה. היא הפסיקה טסטוסטרון “בבת אחת”, סבלה התמוטטות פסיכוטית בסתר, ובילתה שנתיים נוספות בהצגה כגבר עד ש“אמא” תמימה מפעוט ניפצה את המסווה. החזרת זהותה הנשית הביאה הקלה למשפחתה — “מעולם לא חשבנו שאת בן” — אך גם כאב כרוני: כאבי מפרקים ועצבים ממבנה גוף שאינו מיושר כעת, נשירת שיער, ניוון נרתיקי וגידול לא טיפוסי באיבר המין שנאמר לה שיהיה “הפין שלה”. רופאים, היא אומרת, מסרבים באופן שגרתי לטפל בה, ומסבירים שהם “לא רוצים להתייחס אליי כאל שרקן ניסויים”. רק לאחרונה גינקולוג אחד הסכים לערוך בדיקות. כיום פרישה מסתובבת ברחבי המדינה ומעידה בעד הצעות חוק שהיא מגדירה כ“בעד נשים ובעד ילדים”, לא אנטי-טרנס — צעדים שימנעו מקטינים הורמונים, כריתות שד או סירוס. היא מצטטת ניצחונות בטנסי ובפלורידה ומזהירה מפני הצעות חוק של “סחר בטרנס” בקליפורניה שיכולות להסתיר קטינים בורחים מהורים מתנגדים. משימתה, היא אומרת ל-Carolina Journal, היא לחסוך מאחרים את מה שעברה: “אפילו לא ידעתי שיש מדטרנזישנרים; חשבתי שאני היחידה”. היא קוראת למבוגרים “לאמת אך לא לאשר” את מצוקת הילד, ומזמינה תומכים לעקוב אחר עבודתה בכינוי @DtransAqua בכל הפלטפורמות החברתיות.