ללא צנזורה #8 – סרט תיעודי – כמה יפה הייתי אז – סרט להט״ב – בבימוי פיוטר צוויפקה
מגדה: טראומת אונס שלא טופלה הובילה אותי לטרנזישן. 14 שנות טסטוסטרון וכריתת רחם מיותרת הותירו אותי צלקתית וחולה. הדטרנזישן הציל אותי, אבל הנזק לתמיד.
סקירה כללית
מגדה, נושא הסרט התיעודי של פיוטר צוויפקה, מתארת כיצד טראומת אונס שלא טופלה ולחץ משפחתי הובילו אותה לפורומים טרנסיים פולניים שסיפקו לה טסטוסטרון מהשוק השחור והדריכו אותה לקבל אבחנה בשלושה ביקורים מהירים. במשך ארבע עשרה שנים הטסטוסטרון וכריתת רחם מיותרת רפואית הותירו אותה עם בריאות הרוסה, צלקות כריתת שדיים ושנים אבודות, עד שעשתה דטרנזישן ותבעה בחזרה את חייה כאישה.
סיכום וידאו מלא
מגדה, הקול המרכזי בסרט התיעודי של פיוטר צוויפקה “Bez Cenzury #8 – JAKA JA BYŁAM WTEDY ŁADNA”, מספרת על מסע בן עשור דרך מעבר מגדרי וחזרה. לאחר סיום התיכון מצאה את עצמה דחוקה בדירה בת 60 מטרים רבועים עם הוריה, אחותה, בעלה של אחותה ותינוקם שזה עתה נולד. כשחשה מיותרת, נדדה אל העיר ופותתה אל דירה של זר, שבה ננעלה ונאנסה. מתביישת מכדי לספר אפילו להוריה, הגישה תלונה במשטרה אך לא הצליחה להגות את המילה “אונס”; החקירה נסגרה והטראומה נותרה ללא טיפול. לבדה בחדרה החלה להקליד במנועי חיפוש משפטים כמו “אני לא רוצה שיתייחסו אליי כאל אישה”. האלגוריתמים הובילו אותה לפורומים טרנסיים פולניים שבהם הודעות פרטיות הציעו טסטוסטרון מהשוק השחור וגיליונות עזר להשגת אבחנה. בתוך שלוש פגישות קצרות פסיכולוגית חתמה אוטומטית על טיפול הורמונלי; לא בוצעו בדיקות דם, סקר סרטן או שיחה על הטראומה. טסטוסטרון שינה את מגדה במהירות ובאכזריות. אחרי הזריקות הראשונות הרגישה אופורית, ואז עצבנית באופן כרוני; אמה הבחינה שכל מנה חדשה הפכה את בתה לזועמת ובלתי נגישה. במהלך ארבע-עשרה השנים הבאות קולה של מגדה ירד, גופה התגבר והיא החלה לשתות שלוש בירות בכל ערב, ולרוץ אחר כך עשרה קילומטרים עד שבריאותה קרסה והיא נשרה מהאוניברסיטה. היא נאחזה בתקווה שכריתת רחם, שהומלצה בפורומים בתוך חמש שנים מתחילת ההורמונים, תאפשר לה להפחית את המינון ולהרגיש “נורמלית”. כיום היא קוראת להסרת הרחם הבריא שלה “גרועה יותר מאונס”, פגיעה שנייה שבוצעה בהסכמתה שלה. לאורך כל התקופה ניהלה חיים כפולים: במעגל אחד הייתה “הבחור על T”, באחר חששה מפגישה עם חברים ותיקים שעדיין זכרו אותה כילדה. חלומות על מפגשים מביכים רדפו את שנתה, וחיזקו את התחושה שהיא מגלמת תפקיד במקום להפוך לעצמה. בתחילת 2022 מגדה הפסיקה סוף סוף את ההורמונים והחלה בדטרנזישן. כמעט מיד יכלה לבכות שוב, ללמוד שוב, להרגיש שמחה שוב. ועם זאת נאלצה לחדש לזמן קצר את הטסטוסטרון כי החוק הפולני לא הציע דרך קלה להחזיר את מינה החוקי; חוסר ההתאמה בין גופה הנשי לבין מסמכיה הגבריים הרגיש בלתי נסבל. בסופו של דבר זרקה את ה“רעל” לצמיתות וחיבקה את החיים כאישה, אם כי כזו הנושאת צלקות של כריתת חזה ושינויים בלתי הפיכים. במבט לאחור היא מאמינה שהמעבר לא היה ביטוי של זהות מולדת אלא בריחה מורכבת מטראומת האונס, ממתח משפחתי ומהמיניזציה שעברה. היא מקוננת על השנים האבודות ועל אנשי המקצוע הרפואיים שלדבריה התייחסו למקרה שלה כאל “עסק טוב” תוך התעלמות מאזהרות אמה. מגדה מסיימת את הסרט בבקשה: אילו מישהו היה מקשר בעדינות את מצוקתה לתקיפה במקום לאשר נרטיב טרנסי, ייתכן שמעולם לא הייתה יוצאת לדרך שעלתה לה ברחמה, בבריאותה ובארבע-עשרה שנים שאין להן תחליף.