ראיונות עם מי שחזרו מלהיות טרנסג'נדרים עם המטפלת הכנה | הגשר עונה 2 פרק 8
הייתי בת 19 כשהמערכת שיקרה לי ודחפה אותי toward מעבר. בגיל 20 עברתי כריתת שדיים כפולה מחוג שעודד אותי. שלוש שנים ללא הורמונים, אני יודעת שמערכות יחסים אמיתיות דורשות כנות, not שתיקה מצופה סוכר.
סקירה כללית
מאדי דרבין, אישה שחזרה מלהיות טרנסג'נדרית ומנחת 'הגשר', משתפת כיצד כאב כרוני והתעלמות רפואית הובילו אותה להטיל ספק במערכת שאישרה את המעבר שלה בגיל 19. היא משקפת על אובדן חברים כשחזרה, על השפעתה על אחרים לעבור, ועל כריתת שדיים כפולה בגיל 20 מחוג חברתי שהיא רואה כיום כמזיק. שלוש שנים ללא הורמונים, היא תומכת במערכות יחסים כנות ומזהירה שהזדהות כטרנסג'נדרית פועלת לעתים קרובות כ'פלסטר' לבעיות עמוקות יותר.
סיכום וידאו מלא
מאדי דרבין מציגה את עצמה כאישה שחזרה מלהיות טרנסג'נדרית ומנחת התוכנית 'הגשר'. היא מסבירה שבשנתיים הראשונות לאחר חזרתה היא קיבלה על עצמה את רוב האחריות, ורק בשנה האחרונה החלה להזדהות כמי שחזרה מלהיות טרנסג'נדרית ולחקור סיפורים של אחרים. היא הבינה שבגיל 19 פגיעה, שיקרו לה ומשכו אותה על ידי מערכת שנכשלה בה, ושום איש מקצוע לא העלה ספקות בהחלטתה לחיות כטרנסג'נדרית או הזהיר אותה שכך תהפוך לחולה כרונית. החזרה שלה נגרמה עקב כאבים כרוניים ועייפות כרונית שהמערכת הרפואית דחתה כפיברומיאלגיה או דמיוניים. כאשר רופאים לא הציעו עזרה אמיתית, היא החלה לחפש אלטרנטיבות ולהאמין שהחלמה אמיתית אפשרית, מסר שמעולם לא קיבלה מאנשי מקצוע. היא משתפת שחיים כטרנסג'נדרית התחייבו גם הם להיות חולה כרונית, אך אף מטפל או רופא לא הצביע על כך. מאדי משתפת שבבית הספר התיכון היא הקימה ברית גייז-סטרייטים ומאוחר יותר, בעודה חיה כטרנסג'נדרית, השפיעה על אחרים לעבור תהליך, אפילו הפנתה חברה למנתח שלה - פעולות שהיא מתחרטת עליהן כיום. היא מדגישה את החשיבות שאנשי מקצוע יוכלו לשנות את דעתם ולהודות בטעויות, ומציינת שענווה חשובה במיוחד כי העולם השתנה כל כך מהר. היא משחזרת את אובדן החברים הקרובים שנטשו אותה פשוט לאחר שגילו שחזרה מלהיות טרנסג'נדרית, עוד לפני שהחלה לדבר בפומבי. בזמן שהייתה פגיעה emotionally ונזקקה לתמיכה, הם לא יכלו לשאת את השאלות שבחירתה העלתה. היא משווה זאת להחלמה מהתמכרות, ומציעה שלחזור מלהיות טרנסג'נדרית דורש לפעמים לעזוב מערכות יחסים שלא יהיו בריאות לטווח ארוך. היא גם מגלה שהיא וחברה טובה לשעבר עברו את התהליך יחד, ואותה חברה ניתקה כל קשר כאשר מאדי חזרה בה. מאדי אומרת שבשנים האחרונות חשבה מחדש על מערכות יחסים לאחר שהבינה שהאנשים סביבה עודדו אותה לעבור כריתת שדיים כפולה בגיל 20. כיום היא מעריכה כנות והיכולת לא להסכים, וטוענת שמערכות יחסים מצופות סוכר אינן חיים אמיתיים. היא מסכימה עם אורחתה שהזדהות כטרנסג'נדרית משמשת לעתים קרובות כ'פלסטר' לפצעים עמוקים יותר, ושאנשים צריכים כוחות כדי לעבור סבל במקום פתרונות מהירים. היא מבקרת את התרפיה המודרנית על טיפוח מערכות יחסים משולמות-תלותיות במקום קשרי קהילה אמיתיים. שלוש שנים לאחר שהפסיקה הורמונים, היא מתארת את המסע כקשה, עם מודעות לסבל שלה שממשיכה להעמיק. בעוד שהיא מקווה שהמודעות גוברת ויותר אנשים שחזרו מדברים, מה שעשוי לסמן ירידה באידיאולוגיה, היא מכירה במאבק ובאבל שעדיין רבים מתמודדים איתם. היא מעודדת הורים ויקירים להיות כנים fully עם בני משפחה שמזדהים כטרנסג'נדרים במקום לדרוך על ביצים, ומאמינה שאותנטיות זורעת זרעים נחוצים גם כאשר היא יוצרת קונפליקט.