'דטרנזישנרית' קיירה בל: "למצבים פסיכולוגיים נדרש טיפול פסיכולוגי"
למצבים פסיכולוגיים נדרש טיפול פסיכולוגי. הושמתי על חוסמים תוך חודשים מהגעתי לטביסטוק, ללא בדיקה מעמיקה. עלינו להפסיק להכניס קטינים לתוך תרופות ניסיוניות ולתת להם לגדול באופן טבעי.
סקירה כללית
קיירה בל מתארת כיצד חוסר התאמה מגדרית וחשיפה באינטרנט לטרנסקסואליות הובילו אותה למרפאת טביסטוק בגיל שש עשרה, שם אושרה במהירות והוצבה על חוסמי התבגרות תוך חודשים. כעת, בגיל עשרים ושלוש, היא מתחרטת על הטיפול, ומצטטת תסמיני גיל מעבר, אובדן צפיפות עצם והשפעות פוריות לא ידועות, וטוענת שקטינים אינם יכולים להסכים להתערבויות ניסיוניות ובלתי הפיכות כאלה. היא מקווה שהתיק המשפטי שלה יסיים את המעבר הרפואי עבור קטינים, יעלה מודעות לדטרנזישנרים, ויקים שירותי בריאות נפש טובים יותר, תוך הצהרה שלמצבים פסיכולוגיים נדרש טיפול פסיכולוגי.
סיכום וידאו מלא
קיירה בל מספרת שהייתה בת ארבע עשרה והתמודדה עם בעיות אישיות וחוסר התאמה מגדרית כאשר נתקלה בטרנסקסואליות באינטרנט. היא אומרת שזה נראה כנותן הסבר לקשייה באותה תקופה, מה שהוביל אותה לפנות לעזרה דרך הרופא הכללי שלה ולאחר מכן ל-CAMHS, שהפנו אותה למרפאת טביסטוק. היא החלה להגיע אליה בגיל שש עשרה. לטענת בל, המרפאה לא הציעה שום טיפול פסיכולוגי ספציפי. במקום זאת, היא אומרת שהם פעלו על פי מודל אימות, שאישר מיד את טענותיה שהיא זכר ואת רצונה לעבור מעבר מגדרי מבלי לבצע שום בדיקה מעמיקה של ההיסטוריה שלה. היא הוצבה על מסלול רפואי במהירות, ועברה מהפגישה הראשונה שלה בינואר לקבלת מרשם לחוסמי התבגרות עד אוקטובר. בל מתארת את השפעות החוסמים כחמורות. היא חוותה מה שהיא מכנה תסמינים גיל מעבר, כולל חוסר יכולת לישון, אובדן תיאבון וירידה בצפיפות העצם. היא גם מאמינה שסביר להניח שהיו התאמות מוחיות שלא נחקרו, והיא מכנה את התקופה הזו תקופה קשה. היא דוחה את ההצהרה הציבורית של טביסטוק שהשירות מקדיש זמן עם צעירים ומשפחותיהם לדון ברווחה כללית לפני התמקדות במגדר. היא אומרת שזה לא תואם כלל את החוויה שלה. בל מביעה דאגה עמוקה לגבי ההשפעה ארוכת הטווח של הטיפול ההורמונלי שקיבלה. היא טוענת שזה מפנה קטינים למסלול שמשנה את חייהם לנצח, לפני שהם יכולים להבין את ההשלכות על חייהם הבוגרים. היא מצהירה שאם המסלול הרפואי הזה ייפסק, זה יאפשר לאנשים לגדול באופן טבעי, ולרוב, מבוגרים גדלים מעבר לתחושות הדיספוריה המגדרית שלהם, מה שהופך את ההתערבות לנזק מיותר. היא גם מציינת שהפוריות העתידית שלה נותרה לא ודאית, מכיוון שלא בוצעו בדיקות מאז הטיפול שלה. עורך הדין שלה, פול קונרת, מסביר שהתיק המשפטי מתמקד בהסכמה מדעת. הוא טוען שצעירים מתחת לגיל שמונה עשרה אינם מסוגלים לתת הסכמה מדעת לטיפול רפואי ניסיוני עם השלכות בלתי הפיכות לכל החיים. הוא חולק על תיאור השירות של טביסטוק כבטוח ושקול, ומצטט מחקר מוגבל מאוד ומצטט את ממצאיו של פרופסור קarl היניגן מאוניברסיטת אוקספורד שבסיס הראיות הנוכחי אינו תומך בקבלת החלטות מדעת ובפרקטיקה בטוחה בילדים. קונרת מזכיר גם לקוחה שנייה, אמה של נערה אוטיסטית בת שש עשרה שנמצאת ברשימת ההמתנה לשירות להתפתחות זהות מגדרית, החוששת שבתה תעבור טיפול דומה. בל אומרת שהיא מקווה שהמקרה ימנע מקטינים לקבל מרשם לחוסמי התבגרות, שלטענתה שירות הבריאות הלאומי (NHS) הודה לאחרונה שהם ניסיוניים. היא רוצה למנוע שינויים גופניים מזיקים, להגביר את המודעות למערכת עצמה, ולעודד דטרנזישנרים להשמיע את קולם. היא גם קוראת למחקר נוסף על דיספוריה מגדרית וליצירת שירותי בריאות נפשית חזקים יותר, ומסיקה שלמצבים פסיכולוגיים נדרש טיפול פסיכולוגי כדי למנוע מצעירים לשקול חוסמי הורמונים או שינוי רפואי.