דה-טרנזיציה: אינדוקטרינציה בבתי ספר, בריונות, נזקי טסטוסטרון והחלמה
מטפלת נתנה לג'ייד טסטוסטרון אחרי 2 שאלות בלבד. היום, בגיל 21, היא עקרה, עם איברים פגומים, ומזהירה נערות: מעבר מגדרי הוא נזק בלתי הפיך, לא חסד.
סקירה כללית
ג'ייד מרטין, שהוטרדה כבר מהגן בשל התבגרות מוקדמת, מצאה מפלט בפנדומים מקוונים שאמרו לה שהיא יכולה להפוך לבן. בגיל 17, מטפל אישר "דיספוריה מגדרית" לאחר שתי שאלות שטחיות ושלח אותה ל-Planned Parenthood; ימים לאחר יום הולדתה ה-18 היא החלה בטיפול שבועי בטסטוסטרון שהשאיר אותה חסרת רגש, חסרת תחושה מינית וחולה פיזית. בגיל 20, החזרה למגדר המקורי הביאה הקלה אך גם נזקים קבועים—חשש מאי פוריות, ציסטות בשחלות, הסרת כיס המרה, שדיים מנוונים—וכאב לראות קרובים יולדים בזמן שהיא שכבה בבית החולים. כעת, בגיל 21, היא מדברת כדי להזהיר בנות חסרות ביטחון שהמעבר הרפואי הוא ניסיוני, נזק בלתי הפיך שמשווק כטוב לב.
סיכום וידאו מלא
ג׳ייד מרטין, כיום בת 21, מספרת לקלואי קול שהחלה לעבור מעבר חברתי בגיל 12 אחרי שנים שבהן הייתה “הילדה הכי נשית שיש” שאהבה נסיכות ואגדות. בריונות קשה מגן הילדים ואילך—לעג על ההתבגרות המוקדמת שלה, שיער הגוף והחזה שהתפתח—הותירה אותה בתחושה שהיא מוזרה ומתביישת בנשיות. כשגילתה את טאמבלר, אינסטגרם ויוטיוב בגיל 11–12, היא מצאה קהילות פאנדום ש”משדכות” דמויות גבריות ומבוגרים שהבטיחו לה שהיא יכולה להפוך לאחד מהבנים האלה ולהימלט מההחפצה המינית של נשים. בודדה וללא חברים, היא ספגה את המסר שמעבר הוא הדרך לאושר, התחילה להשתמש בשם ובכינויי גוף זכריים, קנתה באינטרנט מחוך/ביינדר לחזה באמצעות כרטיס האשראי של אמה, ונתנה לתרבות בית הספר, שהייתה באופן אגרסיבי “הכול-להט״ב”, לדחוף אותה לעבר צעדים רפואיים. בגיל 17, מטפלת שכבר טיפלה בה בשל OCD וחרדה חברתית הפנתה אותה למטפל/ת מגדר, שלאחר שתי או שלוש שאלות שטחיות בלבד אבחן/ה דיספוריה מגדרית ושלח/ה אותה ל–Planned Parenthood. ג׳ייד מודה שלמדה באינטרנט לומר למבוגרים שהתנגדו שהיא תהרוג את עצמה בלי טסטוסטרון; הוריה, שרצו רק את אושרה, נכנעו לבסוף. ימים אחרי יום הולדתה ה-18 היא נכנסה ל–Planned Parenthood, אחות טרנס-גבר לימד/ה אותה להזריק, והיא קיבלה דף מידע בן שלושה עמודים שציין העמקת קול וצמיחת שיער אך לא אמר דבר על עקרות או מומים מולדים. אף שסיפרה לחברים שבוע קודם לכן שתסרב לטסטוסטרון אם הוא יסכן אימהות עתידית, היא קיבלה את ההרגעה הקלילה של האחות ש”גברים טרנסים נכנסים להיריון כל הזמן”. טסטוסטרון גרם לה במהירות להרגיש “כמו זומבי”: קהות רגשית, עייפות, שקט, ואפילו היעלמות המחזור. התחושה המינית נעלמה, העצמות כאבו, והדייטים הפכו למצעד של פטישיסטים שהתגרו מהסטטוס הטרנסי שלה. הפנטזיה להפוך לגבר הומו התפוגגה; היא הבינה שהיא רק משחקת דמות. בגיל 20, אחרי שפגשה גבר סטרייט שרצה נישואים וילדים, ג׳ייד חיפשה בגוגל “דטרנזישן”, מצאה את הסרטונים של אל פלמר, וזיהתה את סיפורה שלה. היא התקשרה לאחותה, הודיעה שתפסיק את הזריקות, והחלה שוב ללבוש שמלות ולהתאפר. החזרה לאחור הרגישה כמו “לחזור הביתה”, אף שהתמודדה עם בושה ומבוכה על כך ש”דחתה את הנשיות”. כיום ג׳ייד חיה עם נזק קבוע—שדיים שלא התפתחו במלואם בעקבות שנים של קשירה, ציסטות שחלתיות חוזרות, כריתת כיס מרה שהיא מייחסת לטלטלה הורמונלית, וכאבי עיכול מתמשכים. הניסיון להרות התברר כטראומטי כשהיא צפתה בקרובות משפחה יולדות בזמן שהיא שכבה בבית חולים. למרות זאת, היא אומרת שהיא “מאוד מאושרת” שוב להציג את עצמה כאישה, מנהלת עסק קטן הנתמך בידי משפחתה, והחלה לדבר בפומבי כדי ש”ילדות חסרות ביטחון” ישמעו נרטיב חלופי. היא מאמינה שהמגמה מתהפכת, מציינת נוכחות הולכת וגדלה של דטרנזישנרים ברשת, ועדיין נאחזת בחלום הילדות שלה: “נסיך מקסים, להתחתן ולהביא ילדים.”