המציאות האפלה מאחורי 'טיפול מאשר מגדר'
חוסמי התבגרות בגיל 16, טסטוסטרון בגיל 17 בזמן שהייתי חסר בית. חזרתי למגדר המקורי בגיל 22. ההבטחה הייתה אושר; המציאות הייתה אובדן עצם, דיכאון וגוף שנשתנה לנצח.
סקירה כללית
קירה בל מספרת כיצד, בגיל 16, הפכה לאחת הקטינות הראשונות שקיבלו חוסמי התבגרות במרפאת טביסטוק לאחר שנים של בריונות הומופובית והשפעות טרנסיות מקוונות. חוסמי ההתבגרות גרמו לתופעות לוואי חמורות—דיכאון, נדודי שינה, אובדן צפיפות עצם—ולאחר מכן החלה טיפול בטסטוסטרון בגיל 17 כשהיא חסרת בית וחסרת תמיכה. היא חזרה מזהותה המגדרית בגיל 22, זכתה מאוחר יותר בתיק משפטי תקדימי נגד המרפאה, וכעת מזהירה שמעבר מגדרי רפואי הוא הבטחת שווא שהשאירה אותה עם שינויים בלתי הפיכים ונזק מתמשך.
סיכום וידאו מלא
קירה בל, בת ה-26 שעברה את תהליך החזרה מזהות מגדרית, המופיעה בפרק, מתארת את מסעה מילדות 'בסגנון בן' דרך מעבר רפואי ולבסוף חזרה מזהות מגדרית. היא נזכרת כי עד גיל 12 הפנימה ש'משהו לא בסדר איתי', תחושה שהתעצמה בשל האקלים ההומופובי בבית ספרה בשנים 2011-2012. לאחר שגילתה קהילות טרנסיות מקוונות, הסיקה שמעבר מגדרי הוא 'הדרך הטובה ביותר להתמודד', ובגיל 16 הופנתה משירות הבריאות הלאומי המקומי שלה למרפאת טביסטוק. שם היא הפכה ל'אחת הראשונות' מבין הקטינים שקיבלו חוסמי התבגרות לאחר שהשירות הוריד את גיל הכניסה. היא מתארת את חוסמי ההתבגרות כ'נוראיים', שגרמו להזעות לילה, החמרה בדיכאון, נדודי שינה ואובדן צפיפות עצם שחייב נטילת ויטמין D במינון גבוה. כשהיא עדיין למעשה חסרת בית וחיה באכסניית נוער בגיל 17, החלה לקבל טסטוסטרון; הזריקות הראשונות הרגישו כ'הקלה', אך לאחר חמש שנים 'המסכה החלה להתפוגג'. היא חזרה מזהותה המגדרית בגיל 22. קירה גם חושפת שיש לה תסמונת שחלות פוליציסטיות (PCOS), שאובחנה ב-UCLH, שהעלתה כבר את רמת הטסטוסטרון הטבעית שלה וגרמה למאסקוליניזציה בגופה במהלך ההתבגרות. היא מאמינה שהקלינאים בלבלו בין PCOS לבין זהות טרנסית, והעירה ש'הרבה גברים טרנסים שעוברים כאן... נוטים להיות עם PCOS'. לאחר שהפסיקה את חוסמי ההתבגרות והטסטוסטרון, השחלות שלה 'חזרו לפעול', שיער הגוף התבהר, השומן התחלק מחדש, וקולה התרכך במעט, אף על פי שהיא מקבלת את העובדה ש'לעולם לא יקראו לה שוב אישה' והיא 'גאה להתקיים כאישה גברתנית ולסבית ממוסכנת'. השיחה עוברת לאחר מכן לתיק המשפטי שהגישה קירה נגד טביסטוק ב-2020, אשר נעשתה כאשר עדיין הייתה 'ממש אבודה' ללא תמיכה טיפולית או משפחתית. זכייתה בתיק הדהדה בציבור, וגרמה לה להקריב את פרטיותה ולחשוף אותה ל'ניצול' על ידי קבוצות פמיניסטיות רדיקליות ומאוחר יותר שמרניות שניסו 'לתייג אותי כפמיניסטית רדיקלית' או לגייס את סיפורה למטרות פוליטיות. היא מזהירה אנשים השוקלים חזרה מזהות מגדרית לצפות לניצול כזה ולהבטיח שיש להם תמיכה אמינה לפני שהם מדברים. כעת, שנתיים וחצי לאחר שפרשה מחוגים אקטיביסטיים, היא בוחרת הופעות באופן סלקטיבי, ומתמקדת בבניית חיים רגילים תוך הכרה בקשיים המעשיים—כמו התמודדות עם שימוש בשירותים ציבוריים—איתם מתמודדות נשים שחזרו מזהותן המגדרית.