דטרנס: איך הרסתי את החיים שלי
לקחתי אסטרוגן במשך 4 שנים. עכשיו העיניים שלי שורפות 24/7, אני לא יכולה לעבוד, והחשק המיני שלי נעלם. הרופאים קראו לזה 'הסכמה מדעת'—אבל אף אחד לא הזהיר אותי שהנזק יהיה קבוע. תחשוב פעמיים לפני שאתה ממליץ על תרופות לדיספוריה.
סקירה כללית
מקס וייפייר בן ה-24 מספר כיצד ארבע שנים על אסטרוגן – שנקבע לו במהירות במרפאת הסכמה מדעת – הותירו אותו עם ניוון קבוע בבלוטות העיניים, תפקוד מיני לקוי ועייפות משתקת ששמה קץ לקריירה שלו ומשאירה אותו בבית. הוא מזהיר אחרים "לחשוב בצורה ביקורתית" לפני שהם ממהרים לרפוא את הדיספוריה, באומרו שההבטחה של מעבר מגדרי מסתירה נזק בלתי הפיך עבור רוב המכריע.
סיכום וידאו מלא
מקס וויפייר מתחיל את סרטון הווידאו שלו "דיטרנס: איך הרסתי את חיי" בהצהרה פשוטה שהוא מקליט אזהרה. כשפונה ישירות לצופים שעשויים לשקול לעבור תהליך שינוי מגדרי, הגבר הביולוגי בן ה-24 משחזר כיצד ניסוי של ארבע שנים עם הורמונים מוצלביים הותיר אותו עם כאבי עיניים יומיומיים, תפקוד מיני לקוי ועייפות כה חמורה עד שאינו יכול עוד להחזיק בעבודה במסעדה או אפילו לשבת במשרד. הוא מתעקש שהוא לא מנסה לבטל את כל אדם טרנס, אלא רוצה להראות "מה השתבש אצלי" כדי שאחרים יוכלו לשקול בצורה ביקורתית לפני שהם מתחילים טיפול תרופתי בתחושות הדיספוריה שלהם. וויפייר מתחקה אחר מקור הדיספוריה שלו לזיכרונות מוקדמים מילדותו, כשהברורה ביותר התרחשה בגיל 17 כאשר זקנו החל לצמוח וגרם לו להתקף חרדה. שנים לאחר מכן, לאחר שעבר מהבית, גילה קהילות טרנסיות באינטרנט ואת המרפאה המספקת שירותי הסכמה מדעת Gender GP, שנתנה לו מרשם לאסטרוגן ללא, לדבריו, בדיקות מקיפות מספיק. בתוך שבועות הוא חש "מרוקן", פיתח יובש כרוני בעיניים ואיבד כל חשק מיני — נזק לו לטענתו אף רופא לא הזהיר אותו שיכול להיות בלתי הפיך. אופטומטריסט מאוחר יותר אישר כי ניוון של בלוטות הקשור להורמונים השמיד חלק מהבלוטות מייצרות השומן בעפעפיו; יותר משנה לאחר שהפסיק את האסטרוגן הוא עדיין מתאר את עיניו כ"אדומות, שורפות ופריכות ללא הרף", מצב שמונע ממנו לצאת מהבית ולהחזיק במשרה. מעבר לנזק הפיזי, וויפייר מתאר את המלכוד הפסיכולוגי של "לעבור" (כטרנס). ברגע שהחל להציג את עצמו באופן נשי, כל תכונה גברית הפכה למקור לדיספוריה חדשה; המראה הראה לו "גבר בשמלה", והלחץ להיות מזוהה כאישה הפך את חיי היומיום לאקטיביזם, בין אם רצה בכך או לא. הוא מציע שהומופוביה מופנמת דחפה צעירים רבים, ובעצם גם אותו לכיוון שינוי מגדרי כדרך למסגר מחדש משיכה הומוסקסואלית: "זה לא הומו אם אני אישה." למרות שהוא מכיר בכך שייתכן כי התהליך עוזר ל"נניח 1%", הוא מאמין כי הרוב המכריע נידחע לנזק בלתי הפיך על ידי תנועה שמתייגת את ההתבגרות כמחלה. הסרטון מסתיים כשמווייפייר מכריז על עצמו כ"קליפה" של המטייל והמטפס שהוא היה פעם, אך עדיין מלא תקווה. הוא הקים את ערוץ היוטיוב בעיקר כדי לתעד סיפורי דיטרנס, אך הוא חולם לעבור לוולוגינג בנושאי טבע ברגע שמצבו הבריאותי יתייצב. קישורים לתרומות מופיעים בתיאור הסרטון, אך טון הסיום שלו הוא פחות תחינה לכסף ויותר הזמנה להיות עדים לכל מה שיישאר מחייו לאחר ההורמונים: "הירשמו אם אכפת לכם לראות לאן החיים ייקחו אותי. מי יודע בשלב הזה."