טרנזישן ודטרנזישן: הסיפור של Cyryl Wilczyński! (שמע באנגלית)
הייתי חייב לחיות כאישה כדי להפוך סוף סוף לגבר. המסע הזה היה הטיפול שלי. נסו קודם מעבר חברתי, אחרת אולי לעולם לא תיפטרו מהספקות שלכם.
סקירה כללית
Cyryl Wilczyński בילה כשלוש עד ארבע שנים בטרנזישן לאחר שעבר מסיביר לפולין בגיל שמונה עשרה, כולל שנה של הורמונים ופעילות להט״בית נמרצת, לפני שעשה דטרנזישן וחזר לחיות כגבר. היום הוא רואה בחוויה חקירה הכרחית שפתרה את ספקותיו המתמשכים, לימדה אותו אמפתיה כלפי נשים ועזרה לו להתגבר על טראומת ילדות שקשרה גבריות להתעללות. הוא מעודד צעירים מפקפקים לנסות קודם מעבר חברתי בלי למהר לצעדים רפואיים, ומציין שנורמות מגדר נוקשות דוחפות אנשים לרפואיזציה מיותרת.
סיכום וידאו מלא
סיריל וילצ'ינסקי (Cyryl Wilczyński) גדל בסיביר ומספר שהוא זוכר את עצמו כילדה כבר מגיל צעיר מאוד. מוקף בעיקר בנשים, הוא פיתח אמונה שכל הגברים הם פוגעים, לאחר שהיה עד בילדותו לאלימות מינית ופיזית משמעותית. בגיל ההתבגרות, כשהחל לחוש משיכה לגברים, הוא הסיק שיהיה קל יותר להיות אישה הנמשכת לגברים מאשר להיות גבר הומו, שכן האחרון שבר ציפיות הטרונורמטיביות בתרבות שמרנית שחסרה את הפתיחות שמצא מאוחר יותר בפולין. בגיל שמונה עשרה או תשע עשרה, לאחר שעבר לפולין, החל במעבר חברתי. הוא התחיל ללבוש בגדי נשים, שינה את כינויי הגוף שלו בקרב חברים באוניברסיטה בסלופסק, ובסופו של דבר פנה למעבר רפואי. בעזרה כספית מהאוניברסיטה שלו, הוא עבר הערכות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות במרכז הטיפולי HAK בפוזנן והחל טיפול הורמונלי, שאותו המשיך במשך שנה. הוא הבחין בשינויים פיזיים עדינים, ובהם פיזור מחדש של שומן, שינויים בעור וצמצום בשיער הגוף והפנים. בתקופה זו הוא גם הפך מעורב בפעילות למען הקהילה הלהט״בית והשתתף בצעדות, כשהוא מייצג את הקהילה בפומבי. למרות שהרגיש בנוח תקופה מסוימת, מחשבות על דטרנזישן המשיכו ללוות אותו לאורך כל התהליך. הוא חש אי נוחות גוברת במערכות יחסים הטרוסקסואליות שבהן הרגיש כפוף לגברים כאישה טרנסית, והרגיש שהלחץ החברתי עולה על זה שחווה כגבר הומו. גורם מכריע היה ההבנה שמעבר ניתוחי עלול להביא לאובדן התחושות הפיזיות שהוא העריך כגבר, יחד עם ההבנה ההולכת וגוברת שלא כל גבר הוא פוגע. לאחר כשלוש עד ארבע שנים של חיים כאישה, הוא החליט לעשות דטרנזישן ולחזור לחיות כגבר. כיום סיריל מסתכל על החוויה בעיקר באופן חיובי, ומתאר אותה כסוג הכרחי של טיפול. הוא אומר שבלי לנסות את המעבר, הוא היה נשאר כלוא בספק מתמיד ולא היה הופך לגבר שהוא היום. החוויה לימדה אותו אמפתיה עמוקה כלפי נשים וחשפה אותו להטרדות ברחוב ולהפיכה לאובייקט מיני. הוא ממליץ לצעירים המתלבטים בנוגע לזהותם לשקול לנסות קודם מעבר חברתי, אולי בלי התערבות רפואית, ולהקיף את עצמם באנשים מקבלים. הוא גם משער שבלי חלוקות מגדריות נוקשות בחברה, מעבר רפואי היה נחוץ פחות עבור חלק מהאנשים. כיום הוא מתמקד בהחלמה מ-PTSD, אינו מחפש מערכות יחסים, אך נשאר פתוח לאהבה בעתיד לאחר שיסיים את עבודתו האישית.