FTM דטרנזיציה: איך בלבלתי בין טומבוי לטרנסג'נדר 🤷🏼♀️
טומבוי לא שבורות. עשר שנים של טסטוסטרון מחקו את הקאובויית שבי—הוכחה ששינוי רפואי יכול להרוס את הזהות עצמה שהוא טוען להציל.
סקירה כללית
לאחר עשר שנים על טסטוסטרון, צ'אנס עברה דטרנזיציה ועכשיו היא מפרקת כיצד תכונות טומבוי מילדות—בייסבול עם בנים, אקדחי צעצוע, הכרזה "אני קאובוי"—סומנו בטעות כהוכחה שהיא טרנסג'נדרית. היא מראה תמונות וכתבים ישנים, מסבירה כיצד השינוי מחק את הזהות עצמה שגרמה לה להרגיש מיוחדת, וטוענת כי קלינאים דחפו אותה להורמונים מבלי לחקור סיבות אחרות.
סיכום וידאו מלא
צ'אנס, המארחת של ערוץ היוטיוב "Detransioi", פותחת את הסרטון בכך שמציגה את עצמה כאישה שעברה דה-טרנזישן לאחר שבילתה עשר שנים בטיפול הורמונלי חלופי (HRT). היא מציגה את הפרק כחלק מ"החזרת השמחה לדה-טרנזישניסטים", ומסבירה כי תחזור לילדותה כ"טומבוי", תציג חפצים שבעבר נראו כ"הוכחה" שהיא טרנסג'נדרית, ולאחר מכן תספר כיצד התרחקה מפרשנות זו. היא מבטיחה לסיים בהערות קצרות על המושג דיספוריה מגדרית. כדי להמחיש עד כמה קל לפרש לא נכון התנהגות טומבויית, צ'אנס מציגה שלושה פריטים. ראשית, תמונה שלה בגיל שבע עומדת עם קבוצת בייסבול של בנים בלבד עם הכיתוב "מועדון בנים", שנבחרה לא מתוך רחמים, היא מתעקשת, אלא כי "יש לי זרוע מדהימה". שנית, תמונה של צ'אנס בת שש אוחזת באקדח צעצוע בעוד חברתה הטובה עומדת рядом. שלישית, קטע מאוטוביוגרפיה שכתבה בכיתה ו' שבו כתבה, "כשהייתי בת שלוש... החלטתי שאני חייבת להיות בן וקאובוי", ומספרת כיצד אמרה לאמה שהיא מסרבת להיות ילדה. היא עוצרת לאחר כל פריט ושואלת רטורית, "האם זו הוכחה שאני טרנסג'נדרית?" – ובכך מבהירה שהיום היא עונה לא. צ'אנס ממשיכה לתאר את המסלול מטומבוי לטרנזישן ובחזרה. היא נזכרת בסירובה ללבוש בגדי בנות, בריצה ללא חולצה בשכונה עד גיל שמונה, ובכך שכל הזמן טעו במגדר שלה. גיל ההתבגרות הרגיש מנוכר, אך פגישה עם לסביות בקולג' אפשרה לה "להיות עצמי" לזמן מה. עם זאת, מאוחר יותר היא עברה טרנזישן, חוויה שהיא מתארת כיום כמחיקה של "החלק החשוב ביותר ממני" – הזהות כקאובוי שגרמה לה להרגיש מיוחדת. היא אומרת שהניסיון לחיות כגבר "פשוט הרס אותי", ולמרות שההחלמה דרשה עבודה, היא טוענת כיום ש"טומבוי היא בכלל לא אקו-טרנסג'נדר". לאחר שהזדהתה שוב כלסבית, היא מדווחת שהיא מרגישה בנוח בגוף הנשי שלה למרות חוסר הביטחון הרגיל בנוגע למשקל ולגודל החזה, והיא מכחישה שאי פעם חוותה דיספוריה מגדרית כפי שמגדירים אותה קלינאים. לסיום, צ'אנס טוענת שדיספוריה מגדרית אמיתית היא מצב מתמשך ועקבי שיש לאבחן רק לאחר שכל האפשרויות האחרות נבדקו. היא מבקרת את "מטפל הדיספוריה המגדרית שלא שאל אותי את השאלות הנכונות" ומתארת בצער עד כמה קל להעלות אנשים על "רכבת הטרנסג'נדר". המסר שלה הוא שהיותך קאובוי – או כל דמות ילדות ייחודית אחרת – הוא מה שהופך אדם למיוחד, ולא הוכחה לכך שנולדת בגוף הלא נכון.