My Kid Is Transgender?!
I cut off my breasts at 18, took testosterone for 4 yrs, and now live with a deep voice & facial hair I can’t undo. Kids need love, not scalpels and hormones they’ll regret.
סקירה כללית
Mikayla Silverthorn, a detransitioned woman who took testosterone from 18 and had chest surgery, speaks to parents whose children say they are trans. She urges calm, curiosity and unconditional love while firmly advising against rushing into hormones or surgery, emphasising that saying “no” to medical transition is not hate if paired with support.
סיכום וידאו מלא
בסרטון הזה, מיקאילה סילברת'ורן—שנולדה כנקבה, החלה טיפול הורמונלי גברי ביום הולדתה ה-18, חיה כגבר טרנס במשך כארבע שנים, וכעת עברה דה-טרנזישן במשך כשנתיים וחצי—מדברת ישירות להורים שילדיהם הכריזו שהם טרנסג'נדרים. מתוך ניסיונה האישי עם ניתוח חזה ושימוש ממושך בטסטוסטרון (שהשאיר אותה עם קול עמוק ושיער פנים), מיקאילה מדגישה שהצעד הראשון הוא לוודא שהילד מרגיש אהוב. היא קוראת להורים לשאול את עצמם האם הם מחבקים את הילד, אומרים לו שהוא מוערך, ומבלים איתו זמן באופן פעיל, בטענה שרבים מהילדים פונים לטרנזישן בחיפוש אחר אהבה ואישור. כאשר ילד יוצא מהארון, מיקאילה מזכירה להורים שהילד כנראה מפוחד—חושש מדחייה, לעג או גירוש—ולכן התגובה הראשונית של ההורים צריכה להיות רגועה וסקרנית ולא מתפרצת. היא ממליצה לשאול בעדינות שאלות כמו "איפה למדת על להיות טרנסג'נדר?" ולבקש לראות את הסרטונים או האתרים שהשפיעו על הילד, כל זאת במטרה להבין את התמונה המלאה. בעוד שפתיחות מעודדת, מיקאילה ברורה באותה מידה שהורים אינם מחויבים להסכים עם כל צעד שהילד מבקש. היא מצהירה במפורש שהיא לא תתמוך בילד שמבקש "לחתוך" חלקי גוף או להתחיל טיפול הורמונלי ללא דיון מעמיק, ומדגישה שהורמונים הם "רציניים" ויכולים להשפיע באופן קבוע על פוריות. במישור המעשי, מיקאילה אומרת שהורים צריכים לאפשר ביטוי חברתי—בגדים, איפור או שם נבחר—ללא שינויים משפטיים מיידיים, ולדרוש טיפול ותקופת המתנה לפני כל התערבות רפואית. היא מדגישה שאמירת "לא" להורמונים או ניתוחים לא הופכת הורה לשנוא, כל עוד הסירוב מלווה באהבה ותמיכה מתמשכים. גם אם ילד בוגר יבחר לעבור טרנזישן לאחר שיעזוב את הבית, מיקאילה מתעקשת שחובת ההורה היא להמשיך לאהוב אותו, ומשווה זאת לאהבת ילד שעלול בסופו של דבר להיכנס לכלא: אהבה, ברגע שניתנה, לא יכולה פשוט להימנע. לבסוף, היא פונה להורים שכבר מרגישים ש"איבדו" בן או בת, ומכירה באבל שיכול ללוות את הטרנזישן של הילד תוך כדי חזרה על כך שאהבה נותרת התגובה החשובה ביותר. מיקאילה מסיימת בהזמנה לשאלות קוהרנטיות בתגובות וחוזרת על המסר המרכזי שלה: הורים יכולים להגן על ילדיהם מפני החלטות רפואיות בלתי הפיכות מבלי להביך או לנטוש אותם, והצורך של הילד להרגיש מובן, נראה ואהוב הוא עליון ללא קשר לעמדתם של אחרים בנושאי טרנסג'נדרים.