חושב שאתה טרנס? תחשוב שוב!
בגיל 18 הבטיחו לג׳ייד שטסטוסטרון לא יפגע בפוריות. שלוש שנים אחר כך היו לה ציסטות, כיס מרה שהוסר, כאב יומיומי — ואין תינוק. המעבר הרפואי מכר לה שקרים ונזק לכל החיים.
סקירה כללית
ג'ייד מרטין, בת 23, הייתה ילדה נשית שהחלה מעבר חברתי בגיל 11 לאחר שזרים באינטרנט אמרו לה שהמצוקה שחשה בגיל ההתבגרות היא דיספוריה מגדרית. בתוך שבועות מהגעתה לגיל 18, אחות ב־Planned Parenthood — שגם הוא טרנס — התחיל לה טיפול בטסטוסטרון לאחר שהבטיח לה בטעות שזה לא יפגע בפוריות. שלוש שנות שימוש בהורמונים הותירו אותה קהה רגשית, חולה פיזית, ובסופו של דבר היא הפסיקה את המעבר. כעת היא מתמודדת עם כאב כרוני, נזק לקול ואובדן כיס המרה, ומזהירה שאי־נוחות בגיל ההתבגרות היא אוניברסלית, ולא הוכחה לכך שמישהו טרנס.
סיכום וידאו מלא
ג׳ייד מרטין, דה־טרנזישנרית בת 23 מקליפורניה, מתארת ילדות שנראתה כלפי חוץ אידילית — היא הייתה "הילדה הכי נשית שאפשר לדמיין", אובססיבית לנסיכות, בובות ורומנטיקה של אגדות — אך מבפנים הייתה רצופה בריונות קשה בבית הספר ובהפרעה טורדנית־כפייתית (OCD) שלא טופלה, שאפילו מורים הענישו עליה במקום לעזור. גיל ההתבגרות הגיע מוקדם באופן מפתיע, בגיל תשע, והוביל ללעג נוסף על גופה המשתנה וחיזק את תחושת הניכור שלה. מבודדת מבני גילה, היא נסוגה לאינטרנט בגיל 11–12, שם בני נוער מבוגרים ומבוגרים ביוטיוב, טאמבלר ואינסטגרם הבטיחו לה שאי־הנוחות שלה עם גופה והחרדה החברתית שלה הן דיספוריה מגדרית "לפי הספר". ברשת היא אימצה שם וכינויי גוף בלשון זכר, הזמינה בסתר חובקי חזה (binders) עם דמי הכיס השבועיים שלה, וספגה נרטיבים של פאנפיקשן שהבטיחו אהבה וקבלה אם תהפוך ל"בן טרנס". בתיכון התהליך הואץ: מורים ביקשו מתלמידים את כינויי הגוף המועדפים עליהם, חברים לכיתה התחילו לקרוא לה "הוא", ומטפלת שטיפלה בתחילה ב־OCD שלה העבירה אותה במהירות ליועצת "נוער להט"בית" שמשרדה היה "מכוסה בדגלי גאווה". בתוך פגישה או שתיים ג׳ייד קיבלה אבחנה של דיספוריה מגדרית; לאחר מכן אמרה לה המטפלת החדשה שכשתמלא לה 18 תוכל לעקוף את הסכמת ההורים באמצעות ביקור אצל איש קשר ב־Planned Parenthood. שבוע אחרי יום הולדתה ה־18 — עדיין תלמידת תיכון שגרה בבית — ג׳ייד נכנסה ל־Planned Parenthood, הוצגה בקצרה לרופא שעזב מיד לארוחת צהריים, והחלה לקבל טסטוסטרון על ידי אחות שהזדהתה כגבר טרנס. טופס ההסכמה מדעת שעליו חתמה מנה רק שינויים קוסמטיים כגון שיער פנים וחלוקה מחדש של שומן; לא הוזכרו עקרות, אטרופיה או סיכונים ארוכי טווח אחרים. כשג׳ייד שאלה במפורש אם התרופה עלולה לפגוע בפוריות העתידית שלה, האחות הרגיעה אותה באופן שגוי שהיא תישאר פורייה ואף ייתכן שתצטרך אמצעי מניעה. ג׳ייד נשארה על טסטוסטרון במשך כשלוש שנים. ההשפעות הפיזיות והרגשיות היו מיידיות והרסניות: היא נעשתה קהה רגשית, רדומה, איבדה את החשק המיני והרגישה "כמו זומבי". מבחינה חברתית היא השתתקה והסתגרה; מורים וחברים הבחינו בשינוי. עד 2020, לאחר תקיפה מינית ובצל דיכאון שהעמיק, היא החלה להטיל ספק במעבר. היכרות עם החבר הראשון שלה (שקיבל אותה ללא קשר לזהות) חפפה לגילוי סיפורי דה־טרנזישן ברשת, במיוחד סרטון של הדה־טרנזישנרית ל׳ פאלמר שהדהד בה כל כך עד ששיתפה אותו מיד עם אחותה. בינואר–פברואר 2021 ג׳ייד הפסיקה טסטוסטרון בבת אחת, ללא פיקוח רפואי; Planned Parenthood המשיכו לחדש את המרשם במשך שנתיים אף על פי שכבר לא הגיעה לפגישות. הדה־טרנזישן הביא עמו גם השלכות רפואיות. ג׳ייד פיתחה ציסטות שחלתיות חוזרות שנקרעו ושלחו אותה לחדר המיון, זיהומי שמרים כרוניים ווגינוזיס חיידקי, וכאבי צלעות מייסרים שהסתיימו בכריתת כיס מרה דחופה — המנתח ייחס את אבני המרה לשיבוש הורמונלי מטסטוסטרון. היא עדיין סובלת מאי־שליטה במתן שתן, הסרת שיער פנים יומיומית, כאבי גרון עקב קול שהונמך לצמיתות, ובעיות עיכול לאחר כריתת כיס המרה (IBS, אי־סבילות ללקטוז, ותסמונת dumping שמופיעה במהירות). בדיקות פוריות מראות שאין פגיעה מתמשכת, אך החוויה הותירה אותה בתחושת "חוסר אונים" ובאבל על אבני הדרך של תחילת הבגרות שדמיינה. לאורך כל הדרך משפחתה של ג׳ייד העניקה תמיכה יציבה, בעוד שרוב חבריה שהזדהו כטרנס כינו אותה "בוגדת". היא קוראת להורים להישאר סבלניים ונוכחים ולא עימותיים, ומציינת שלחץ מצד קרובים בתחילה דחף אותה עמוק יותר לתוך המעבר. כיום היא מדברת בפומבי כדי להזהיר צעירים שאי־נוחות בגיל ההתבגרות היא אוניברסלית, לא הוכחה להיות טרנסג׳נדר, ולדרוש אמצעי הגנה מחמירים בהרבה לפני שמעמידים כל ילד על הורמונים.