משבר זהות: להשתחרר מההדבקה הטרנסג'נדרית
הייתי בן 14 כשהרופאים אמרו לי שזה 'מעבר או מוות'. הם מעולם לא הזכירו את הנזק הבלתי הפיך. אני אחד המבורכים שהצליחו לברוח — אחרים איבדו שדיים בריאים ופוריות לתמיד.
סקירה כללית
סיימון אמאיה פרייס מספר כיצד בריונות בילדות ותקיפה מינית הובילו אותו לאמץ זהות טרנסית בגיל 14, כאשר כל מבוגר—ממטפלים בבית החולים לילדים בבוסטון ועד רופא הילדים שלו—אישר מיד ודחף למעבר רפואי. לאחר שנים של מעבר חברתי ו"פיצוח ביצים" בקרב חברים לכיתה, התגמולים החברתיים נעלמו כשהוחרם בקולג', מה שאילץ אותו להתמודד עם אידאולוגיה דמוית-כת ולעבור דה-טרנזיציה. כיום הוא מדבר כדי לחסוך מאחרים נזק בלתי הפיך ונושא אשמה עמוקה על כך שסייע להפוך את המעבר לפופולרי בבית הספר שלו.
סיכום וידאו מלא
סיימון אמאיה פרייס פותח בכך שהוא נזכר שהיה הבן הראשון בתיכון הפרטי שלו בפרברי בוסטון שהזדהה כטרנסג׳נדר. עד שמחזורו סיים את הלימודים, בערך שישית מהבנים בשכבתו אימצו זהות טרנסית, והוא מאמין שהוא היה "חולה אפס" שסייע להפוך את הרעיון לפופולרי. סיימון מתחקה אחר דרכו שלו עד לילדות המוקדמת: הוא היה ילד מוחצן ושמח עד הגן, כשמכות פיזיות יומיומיות הותירו אותו חרד ומסוגר. בחטיבת הביניים הבריונות הפכה למילולית—הקניטו אותו בכינויי גנאי הומופוביים—ובכיתה ט׳ הוא סוף־סוף מצא קבוצת חברות של בנות, רק כדי שפתאום ינתקו איתו קשר. שבוע או שבועיים לאחר מכן, בטיול בית־ספרי לצפות במחזמר Fun Home, נער מבוגר ממנו תקף אותו מינית. כשהוא חש מנוכר מגופו ונואש לתמיכה, סיימון הצטרף לברית הגאה־סטרייט של בית הספר, ושם במקום לדון בהומופוביה המועדון צפה בסרטוני ContraPoints ומילא את דף העבודה "חד־קרן המגדר". חיפושים ברשת שכנעו אותו שאי־הנוחות החברתית שלו, הדיכאון והאי־נוחות הגופנית מוסברים בצורה הטובה ביותר על ידי דיספוריה מגדרית, ובגיל ארבע־עשרה הוא אמר למטפלת שלו בבית החולים לילדים בבוסטון שהוא "באמת ילדה". היא אישרה אותו מיד והפנתה אותו למרפאת המגדר. אף שאביו של סיימון סירב לאפשר לו להגיע למרפאה—מעשה שסיימון פעם כעס עליו אך כיום מכנה מציל חיים—כל מבוגר אחר שפגש חיזק את הנרטיב שלפיו מעבר רפואי הוא הכרחי. מטפלים, פסיכופרמקולוג ואפילו רופא הילדים שליווה אותו כל חייו הציעו רק אישור, מבלי לדון בסיכונים. הוא הפנים את הטרופ של "בן מת / בת חיה" עד כדי כך שהאמין שימות אם לא יתחיל הורמונים. בקולג׳ הוא עבר מעבר חברתי, השתמש בכינויי הגוף they/them, וגילה שאנשים מתייחסים אליו "טוב יותר", מה שלקח כהוכחה שהוא באמת נקבה מבפנים. ובכל זאת, הדינמיקה החברתית הייתה מרכזית: אילו בני גילו לא היו חוגגים זהויות טרנסיות, הוא מטיל ספק שהיה מתמיד. הוא גם מודה ש"שבר ביצים"—זיהה חברים לכיתה פגיעים ושכנע אותם שהם טרנסים—מפני שבאמת האמין שהוא מציל אותם מסבל לכל החיים. נקודת המפנה הגיעה במהלך שנתו הראשונה בקולג׳ למוזיקה ברקלי, סביבה שהייתה מכוסה בפוסטרים המפרסמים "טיפול מאשר מגדר". לאחר שביקר העדפה מתקנת בסמינר, המרצה דרש התנצלות; סיימון סירב, נכשל בקורס ו"בוטל". בן לילה, הקהילה שהעריצה אותו כטרנס הפכה עוינת. כשהתגמולים החברתיים נשללו ממנו והוא נאלץ לבחון את מניעיו, הוא הבין שהסיבה היחידה שנותרה למעבר רפואי היא אישור חיצוני. כשהוא דוחה זאת כ"טיפשי", הוא הגיע למסקנה שבילה שנים בכת אידאולוגית. הדה־טרנזיציה הייתה הדרגתית—הוא איבד חברים, חברה ונאלץ לעבור מוסד לימודים—אך עד האביב חזר לחיות כסיימון, פשוט מקבל את העובדה שהוא זכר. כעת הוא חש אשמה עמוקה על שעודד אחרים לעבור מעבר, והפך זאת למשימתו לדבר בפומבי, בתקווה לחסוך מעוד צעירים נזק רפואי בלתי הפיך. הורים כבר פנו אליו ואמרו שעדותו סייעה לילדיהם להימנע מהמשך, והוא מצהיר שגם אם ימות מחר, הידיעה שעזר אפילו למשפחה אחת תאפשר לו "למות גבר מאושר".