קלמנטיין ברין תובעת רופא מגדר מפורסם, לאחר מעבר רפואי מזורז
בגיל 12, פגישה אחת של 28 דקות העניקה לי חוסמי התבגרות. עד גיל 14 עברתי כריתת שדיים. הרופאים התעלמו מההתעללות המינית והפסיכוזה שלי. היום אני בן 20, חזרתי בי מהשינוי ואני תובע על השנים האבודות שהם לא יכולים להחזיר.
סקירה כללית
קלמנטין ברין, היום בת 20, עברה תהליך מעבר רפואי מואץ על ידי ד"ר ג'ואנה אולסון-קנדי לאחר ביקור אחד של 28 דקות בגיל 12. חוסמי התבגרות, טסטוסטרון וכריתת שדיים כפולה בוצעו בתוך שנתיים, למרות התעללות מינית מתועדת ופסיכוזה מתגברת. לאחר טיפול ממוקד בטראומה, היא ביצעה דה-טרנזישן, תבעה את הרופאה ומשקמת את בריאותה וזהותה.
סיכום וידאו מלא
קלמנטיין ברין, כיום בת 20, החלה את המעבר הרפואי שלה בגיל 12 תחת טיפולה של ד"ר ג'ואנה אולסון-קנדי, קלינאית מגדר מובילה בלוס אנג'לס שקיבלה מענק פדרלי בסך 6 מיליון דולר לחקר חוסמי התבגרות. לאחר פגישת ייעוץ אחת שנמשכה 28 דקות, אולסון-קנדי אבחנה דיספוריה מגדרית ורשמה חוסמי התבגרות, תוך שהיא אומרת למשפחה שעיכוב בטיפול יחמיר את הדיכאון של קלמנטיין. בתוך שנה החלו לה לתת טסטוסטרון בהזרקה, ובגיל 14 — כשהייתה עדיין בכיתה ח' — היא עברה כריתת שדיים דו-צדדית. כל הרצף, מהביקור הראשון במרפאה ועד לניתוח בלתי הפיך, התרחש בתוך כשנתיים. בתקופה זו, הקלט הטיפולי היחיד הגיע מסוזן לנדון, מטפלת שהומלצה על ידי אולסון-קנדי, שהמפגשים עמה, לפי תיאור קלמנטיין, היו שיחות "ברמת פני השטח" על כינויי גוף ובגדים ולא חקירה של ההתעללות המינית שחוותה בכיתה א' או האלימות הביתית הכרונית שהייתה עדה לה בבית בשל אחיה הבכור, אוטיסט קשה ולעיתים אלים. כמעט מיד לאחר הניתוח מצבה הנפשי של קלמנטיין קרס. היא פיתחה נדודי שינה חמורים, מחשבות שווא פרנואידיות, הזיות שמיעה וראייה, ומה שהיא ובהמשך פסיכיאטרים כינו פסיכוזה מושרית-טסטוסטרון. היא החלה לפגוע בעצמה וניסתה להתאבד, אך אף קלינאי — לא אולסון-קנדי, לא לנדון, ולא הפסיכיאטר החיצוני שניהל את התרופות האנטי-פסיכוטיות שלה — לא הציע אי פעם להפסיק את הטסטוסטרון. במקום זאת, כשהזריקות נעשו בלתי נסבלות עבורה, המרפאה העבירה אותה לג'ל טסטוסטרון כדי שתוכל "להישאר על T" בלי המחטים שהפעילו את הפגיעה העצמית שלה. בגיל 17, אולסון-קנדי העלתה את האפשרות לכריתת רחם — אירוע שקלמנטיין מזהה כרגע הראשון שבו הרגישה "זה רחוק מדי". לאורך כל הדרך, תלונותיה המתועדות על פסיכוזה, חיתוך עצמי וסירוב ללכת לבית הספר צומצמו ברשומות המרפאה ל"חרדה", ואזהרותיה החוזרות של משפחתה שהחלטות רפואיות משמעותיות צריכות להמתין עד שיטופל הטראומה בבית נדחו כבלתי רלוונטיות. הדטרנזישן החל רק לאחר שלבסוף השתתפה ב-DBT ממוקד טראומה ובטיפול בחשיפה דמיונית, שסייעו לה להבין שאי-הנוחות שלה עם נשיות נבעה מ-PTSD ולא מדיספוריה מגדרית. כאשר הפחיתה בהדרגה את הטסטוסטרון בשנת 2024, נדודי השינה, הזעם והדיסוציאציה פחתו; היא החלה לחוות רגשות טבעיים המונעים על ידי אסטרוגן, ולראשונה הרגישה "צלולה". לאחר חודשים של התבוננות היא אמרה להוריה ולחבריה שהיא אישה, ואז פנתה לשחזור שדיים — חוויה שהיא מתארת כמרפאת מיד, בניגוד לכריתת השדיים שעליה פעם "ישנה כמו תינוק". מאז קלמנטיין הגישה תביעה נגד אולסון-קנדי, בטענה לרשלנות בהאצה מהירה של התערבויות רפואיות בלתי הפיכות ולהתעלמות שיטתית מהיסטוריית הטראומה שלה ומהידרדרות פסיכיאטרית חמורה.