Summary

In this short opinion piece, a hormone doctor at Beth Israel Deaconess and Harvard reacts to a US military health study in which about 30% of patients had stopped hormones within four years. He compares this with older figures, such as Dutch regret rates under 1%, which are weakened because 36% of people were lost to follow-up. He also points to surveys of detransitioners, who often never told their doctors. His argument is that care has changed: hormones are easier to get on consent alone, there are fewer mental health checks, and more patients are young, female-born or nonbinary. So old low regret figures may not hold, and detransition is probably rising. He urges full information about permanent effects before treatment, research comparing ways of providing care, and kind support for detransitioners. It is a reasoned expert opinion, not a study.

Key findings

• Roberts ואחרים (2022) מצאו ש-70% מ-952 מטופלים ממשפחות צבא אמריקאיות (גיל ממוצע כ-19) עדיין היו על הורמונים אחרי 4 שנים: 81% מהנשים הטרנס אך רק 64% מהגברים הטרנס.
• גברים טרנס היו בסבירות גבוהה ביותר מפי שניים להפסיק, ואנשים שהתחילו הורמונים בגיל 18 ומעלה היו בסבירות גבוהה פי 1.7 בקירוב להפסיק, אם כי סיבות ההפסקה לא היו ידועות.
• המחבר מציין ששיעורי חרטה הולנדיים אחרי הסרת אשכים או שחלות (0.6% בנשים טרנס, 0.3% בגברים טרנס) עשויים להיות נמוכים מדי, מפני ש-36% מהאנשים אבדו במעקב.
• הוא מצטט סקר שבו רק 24% מאלה שעברו דטרנזישן אמרו לרופאיהם, ולכן ספירות המבוססות על רשומות מרפאה כנראה מחמיצות מקרים רבים.
• הוא טוען שהורמונים הניתנים בהסכמה בלבד, פחות בדיקות בריאות נפשית ומעבר לעבר מטופלים שנולדו נקבות וא-בינאריים הופכים עלייה בדטרנזישן לסבירה.
• הוא מסיק ששיעורי חרטה ודטרנזישן נמוכים ישנים יותר אולי אינם חלים על מטופלי היום, וקורא למחקר שישווה בין טיפול בהסכמה בלבד לבין הגישה ההולנדית מבוססת הצוות.

Conclusion

Irwig concludes that a proportion of transgender and gender-diverse patients discontinue hormone therapy, which endocrinologists may overlook because many who detransition stop attending clinics. Several factors give reason to believe detransition may increase and that low regret rates from earlier populations may no longer apply: rising numbers, the shift to the informed consent model, a likely smaller share receiving adequate mental health evaluation, and a shift toward more patients assigned female at birth and nonbinary. Endocrinologists should ensure patients receive adequate, comprehensive information on benefits and risks, especially irreversible effects. Research should compare outcomes of informed-consent and Dutch-style interdisciplinary models. Care for those who detransition should remain compassionate.