מה מראים המחקרים
הממצא העקבי ביותר הוא נטל פסיכיאטרי כבד, שחלקו הגדול קודם לכל טיפול. בפינלנד, 45.7% מהצעירים שהופנו בשל מיגדר נזקקו לטיפול נפשי מומחה לפני ההפניה, לעומת 15.0% מעמיתים מותאמים (Ruuska ואחרים, 2026); בטיפול ראשוני באנגליה, ל-52.7% היה רישום של חרדה, דיכאון או פגיעה עצמית (Jarvis ואחרים, 2025). רישומים לאומיים תמימי דעים ששיעורי ההתאבדות והמוות גבוהים: כפי 3.5 שיעור ההתאבדות וכפי 7.7 שיעור הניסיונות שטופלו בבית חולים בדנמרק (Erlangsen ואחרים, 2023), ככפול שיעור התמותה מכל סיבה בשבדיה (Clark ואחרים, 2026), וכפי 4 בערך שיעור ההתאבדות בטייוואן, שיורד לפי 2.6 לעומת אחים שאינם טרנסים (Hsu ואחרים, 2025). עם זאת ההתאבדות נשארת נדירה במונחים מוחלטים (0.03% ממטופלי מרפאת המיגדר לנוער באנגליה; Biggs, 2022). בפינלנד, עודף סיכון ההתאבדות הצטמצם ויכל להיות מקרי לאחר שהתחשבו בהיסטוריית טיפול פסיכיאטרי (Ruuska ואחרים, 2024).
הראיות לכך שמעבר רפואי מפחית את הנטל הזה דלות. סקירות שיטתיות מדרגות תוצאות בריאות נפש של חוסמי התבגרות והורמוני המין השני כוודאות נמוכה מאוד (Miroshnychenko ואחרים, 2025) או כוודאות נמוכה, בלי מסקנה אפשרית בנוגע להתאבדות (Baker ואחרים, 2021). עוקבות חוסמים באנגליה ובארה"ב לא מצאו שינוי מדיד במצוקה או בדיכאון (Carmichael ואחרים, 2021; Olson-Kennedy ואחרים, 2025). מחקר ניתוחי שבדי מצוטט רבות תוקן לאחר שהשוואה של ניתוח לעומת ללא ניתוח של 1,018 בני אדם בכל קבוצה לא הראתה יתרון (Bränström & Pachankis, 2020). בפינלנד, טיפול פסיכיאטרי מומחה בקרב צעירים שעברו מעבר עלה מ-9.8% ל-60.7% (מנשי) ומ-21.6% ל-54.5% (מגבר) לאחר ההפניה (Ruuska ואחרים, 2026), ובאמסטרדם אירעו התאבדויות בכל שלב, ובהן 16 לאחר ניתוח שהושלם (Wiepjes ואחרים, 2020). קשרים בין שימוש בשם נבחר או קבלה משפחתית לבין בריאות נפש טובה יותר באים מסקרים חתכיים קטנים (Russell ואחרים, 2018; Ryan ואחרים, 2010), וסקירה מצאה שלא הודגם לא תועלת ולא נזק של המעבר החברתי (Hall ואחרים, 2024).
גבולות הראיות
מחקרי רישום גדולים אך מתקנים מעט מעבר לגיל ולמין, ממעטים לתעד חשיפה להורמונים או לניתוח, ולעתים תכופות נשענים על מעט התאבדויות (12 בדנמרק; 10 אצל Dhejne ואחרים, 2011). הסבריהם של המחברים, בין אם לחץ מיעוטים ובין אם מחלה נפשית קודמת, אינם נבחנים. למחקרי טיפול חסרות קבוצות השוואה ללא טיפול והם מאבדים משתתפים רבים, ולכן השפעות סיבתיות בשני הכיוונים נותרות בלתי פתורות.